קטגוריה: איריסיה

קורסים באקוורל

971724_10201872082988544_1918770068_n

בשעה טובה מתחדשים שעורי הציור שלי במלואם, בהרצליה:

קורסים באקוורל (צבעי מים) בסיס (למתחילים) בימי ראשון בבקר ובערב

קבוצות לממשיכים ומתקדמים בימי שני ושלישי בבקר

שעורים פרטיים בימי רביעי וחמישי, בשעות גמישות.

השיעורים בסטודיו ביתי, מלא בהשראה וקסם, קבוצות קטנות (עד 5 אנשים), חניה בשפע.

בהנחיית איריס איריסיה קובליו, מאסטר באקוורל.

טלפון: 0528730367

IMG_1622

מאירה מוסתרת 1

IMG_0390

1

IMG_0273

S/W Ver: A0.03.24R

בשיעור 1

 


שביל

השביל הגיע לקו הסיום. היו בו כל עונות השנה ורבים מעונות הנפש. הוא היה חשוף ויבש, בוצי ומלבלב, קוצי ורב יופי. לפעמים יכולתי ללכת בו לאט ולפעמים רק להביט בו מבחוץ. ידעתי שהוא שביל אבל רק כשהגעתי לקיצו יכולתי לראות את מקומו במפה המפותלת של חיי

מתחילה שביל חדש. האם יהיה זה עוד שביל? או אולי כביש? כביש מהיר

הציורים האחרונים מגבעת עדה, אפריל 2018

img836.jpg

img838.jpg

img840.jpg

img839.jpg

img837.jpg

_


נחל עדה

ימיו האחרונים של נחל עדה שבגבעת עדה, לשנה זו, הם גם ימי מגוריי האחרונים כאן, בסמיכות לטבע הזה. בשבעת החודשים שאני כאן ציירתי כמאה אקוורלים. את רובם מצילומים שצלמתי בטיוליי  עם כלבי סקאיי (בדרך כלל הצטרפנו ליעל עם כלבה רם, ששמחו לגלות לנו שבילים חדשים לבקרים ולשקיעות..)

לצייר בטבע תמיד הייתה משאת נפש אותה ממשתי בעבר פעמים רבות. בכל יציאה לחופש טבע בארץ או בח"ול הייתי מוצאת מקום מוצל "ובטוח" לי וכלי העבודה שלי. אבל תמיד חלמתי שיום אחד אגור מרחק פסיעות אחדות מטבע פראי ומדי יום אצא לצייר. השנה החלום הזה התממש אבל היכולת שלי לצאת ולשבת בשקט ובביטחון בטבע היפה שכאן  נעצרה.

חם מדי. קר מדי. יבש מדי. בוצי מדי. עוקץ מדי. רועש מדי. נושך מדי. נושב מדי. מייגע מדי, מטריד מדי, ועוד מדי-מדי. בכל יום אמרתי מחר אמצא. בעצם מצאתי רק מקום אחד וישבתי בו רק פעם אחת.

בחדרי הקטן, אחרי הטיולים, פתחתי את שללי, שהיה צרור היטב במצלמת הטלפון, ובעמל יומיומי ציירתי מבלי לשבוע. בחורף כשבקע הנחל הזה, עם צפרדעיו, יתושיו, מפליו הקטנים וריחותיו השונים חששתי שלא אוכל לצייר את הקסם הזה, שהזכיר לי את נחל ילדותי בתל אביב, הנחל שבמקומו "זורם" היום כביש איילון, ומחשבות על מה זוכרים ומה ממציאים כדי לשרוד.

גבעת עדה 108גבעת עדה 107גבעת עדה 106

גבעת עדה, אפריל 2018, בין יום השואה ליום הזיכרון.


בשולי הדרך (4) עם סלפי

לילה. כביש. אין קליטה בוויז. ברושים משני צידי הדרך. שלט מורה כוון. ואז יום. כביש 6. ושעת שקיעה. לילה. חדר מוגף. ברדיו מישהו. קול דקיק מלאכי. הגעת ליעד. מהו היעד. לא מכירה. רציתי להיות שוב אשה. צילמתי את עצמי. שוכבת. עומדת בנוף זר. חלום רע. אבל רציתי להירדם שם. עד סוף החלום. איך נהיה הכל. לילה. כביש. גומעת מרחק כזה ואחר. אז קודם השיר (קאוור לרדיוהד) דויד לביא. וואו איזה ביצוע.

_


בשולי הדרך (3)

כמעט אביב. ארבעה

1.

דּוֹקְרָנִים וְרֻדִּים
תַּחַת שְׁמֵי נוֹצוֹת.
פְּרִיחַת הַתַּפּוּחַ

2.

הָלוֹךְ וָשׁוֹב
הַדְּבוֹרָה מִתְלַבֶּטֶת
בֵּין הָרַקֶּפֶת לְבֵין
צַוָּארִי

3.

פִּיפִיּוֹת יָרֵחַ
מִתְנַדְנְדִים בִּשְׁמִי אִינְדִּיגוֹ
מַשֶּׁהוּ חֲסַר הִגָּיוֹן
מֵאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ

4.

פֵיוֹנֵי יַעַר יְרַקְרַקִּים
מְגִיחִים לְסֵירוּגִין
עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר
מַבְטִיחִים מַשֶּׁהוּ
בִּלְתִּי נִתְפַּס

_

28383546_10215641343251445_731897701_n.jpg

5.

לִמְנַת הַיֶּתֶר שֶׁל הַפְּרִיחָה הַזּוֹ
יִדָּרֵשׁ קוֹרְטִיזוֹן כָּפוּל

_

_

28168547_10215655806813025_3211617354386575399_n.jpg


גבעת עדה, חלק 1

לפני כמה שבועות עברתי לגור בסטודיו בגבעת עדה. רוב השבוע אני במקום שנמצא בשולי ישוב המוקף שדות, גבעות ויערות. הגשמתי חלום.

בכל בוקר אני מתעוררת קצת לפני הזריחה ויוצאת לתפוס את השחר, ביחד עם סקאיי, כלבלב הרוח שלי. לפני שעברתי לכאן הזדמן לי להכיר ולהתאהב במוסיקה של אמיר דדון,  ובמיוחד בשורה " תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" , ובשיר "כמו נס"… ובכלל, וכמעט ביום אחד התבהר לי שאם לא עכשיו אז אולי אין מחר. 

אחרי הקפה בגינה הפרטית , בין שיחי השושנים, אני נכנסת לסטודיו ומעבדת את הצילומים שצילמתי עם שחר ומסיימת את העיבוד במשיכות אקוורל. בספטמבר עדיין קשה לצייר בחוץ. הכל יבש ומאובק. אבל פעם אחת הצלחתי ואף לימדתי ציור בנוף, בפוסט הקודם "איך לצייר מחוץ לסטודיו".

הנה שישה אקוורלים מהשבועיים  הראשונים :

22154508_10214412787818327_349624651344940509_n

22089950_10214412785058258_695437736562161879_n

22179717_10214412788058333_6976071708454163218_o22218633_10214412788378341_4289390731851090574_o.jpg22221773_10214412786778301_7777682296116900322_nגבעת עדה 10.jpg


איך מציירים מחוץ לסטודיו

יצאנו לצייר בסביבה. השיעור הראשון שלו בטבע. איך מתחילים? סידרנו ישיבה נוחה (עם צבעי מים מתנהלים בקלות) תחת עץ רחב שעמד על גבעונת המשקיפה לנוף. בחרתי בנוף ישראלי קלאסי: שדה חרוש, מטע זיתים קטן, כמה גגות מושב אדומים המציצים בין ברושים ושיחים. השמיים היו מעט מעוננים ורוח קלה הניעה את צמרות העץ תחתיו ישבנו כמו תחת מאוורר נעים. ממה מתחילים? ביקש שאדגים, שאצייר על ידו. – קודם קובעים את הטווח. רצוי שתהיה איזו זרימת עומק "פרספקטיבה". מטע הזיתים היה מצוין למטרה הזו. מקמנו את המטע על הדף, קבענו שהגבול השמאלי יהיה בית מסוים (אותו מיותר לצייר, אבל ישמש סמן) והגבול הימני תהיינה החממות. ראינו עץ ברוש אחד שבלט בגובהו מכולם. קבענו את מיקומו על הדף, היה חשוב להכניס את השדה החרוש, שכביכול מעליו נבנה נוף המושב. הגבול שבין השדה למטעים היו קני הסוף שצמחו מערוץ נחל יבש מהקיץ. אמרתי שאין צורך לצייר את קני הסוף אחד לאחד אלא ככמה כתמי גבול.
כעבור שעה של שקט מלווה בקולות מושב (טרקטור חורש, צפרים למיניהן, רשרושי צמרות ושיחים) קפץ הטבע הרב ממדי לתוך נייר קטן דו ממדי, ואמר: הנני.
אין כמו לצייר בטבע. הפעם פינת חמד בגבעת עדה ("הבאר") המשקיפה אל מושב אביאל.

גבעת עדה 11


קורסים בצבעי מים, הרצליה. בנימינה.

השנה אלמד 4 פעמים בשבוע קבוצות לימוד צבעי מים (אקוורל)

בהרצליה: ימי שלישי ב- 10:30 בבקר, ותיקות, הקבוצה מלאה.

               ימי שני ב- 11:00 בבקר, מתחילות וממשיכות.

בבנימינה: בסטודיו ליריקה- ימי ראשון ב- 11:00 בבקר מתחילות וממשיכות

                                       ימי שישי ב- 9:00 בבקר מתחילות וממשיכות.

שעורים פרטיים בהרצליה אפשריים בימי שני ושלישי אחרי הצהרים והערב.

לפרטים נוספים: איריסיה טלפון 0528730367

או מייל: iriswari@gmail.com

מבחר תמונות:

תלמידות 7.jpg

תלמידות 1.jpg

.

פארק 1.jpg

.

DSCN5095.JPG

.

IMG_0094.jpg

.

IMG_0080.JPG

.

מדגמנת.JPG

.

למירי 3.jpg

.

סטודיו ליריקה.jpg

.

תלמידות 2.jpg

.

תלמידות 5.jpg


בעקבות משאלה ירקרקת מוזהבת

אני נוסעת בכביש. אותו כביש חדש המקצר בהרבה מרחק נחוץ במיוחד עבורי. לא אסחף עכשיו בכתיבה על חרדות נהיגה או דברים נלווים. אני רוצה לכתוב על משאלות, או יותר נכון הפחד המושרש מבזבוז משאלות. אני רואה מכונית בצבע ירוק מוזהב.

חרדה מנהיגה למשל, מייצרת אחיזות בכל מיני דברים, כדי לחמוק ממנה. לא תמיד זה אפשרי, צריך ללמוד את זה, את האחיזות הללו. למשל  להיאחז בצבע אהוב חולף כדי להרחיב את שריר הלב המכווץ עד בחילה. אבל לא על זה רציתי לכתוב, על הטכניקות להתנהל עם חרדות. אלא רציתי לכתוב על המכונית הירקרקה זהובה שחלפה בדרכי לצפון ואיך שעברה בי מחשבת משאלה באותו רגע, שכזו מכונית אני רוצה. בדיוק. לרגע שכחתי את חיי, העדפותיי, יכולותיי, נפתוליי, והייתי כל כולי משאלה. מכונית??? מיד קפצה המכשפה הקדמונית בצווחה: הנה בזבזת משאלה יקרה. את יודעת שמותר רק שלוש? נשארו לך שתיים. ואת יודעת היטב מהי המשאלה הנחוצה עכשיו ביותר.

 
בעידן החדש מעודדים את ההיפך: כמה שיותר משאלות. כמה שיותר חלומות. זה התפרסם ותפס תאוצה  כתאוריית  "החשיבה החיובית" והמשיך לשיטות שונות: ישנו שפע אינסופי וכולו עתיד להתגשם אם תתכוונו לזה. אין גבול למשאלות. משאלות מתגשמות! בעיקר אלו המיטיבות. ואם בקשת משאלה "רעה" ישנה דרך "לטפל" בזה. להחזיר אותה לתהום הנשייה. וכמו שאמרה ס': עופי על המשאלות שלך. כתבי כמה שאת יכולה ורוצה יום יום, כל אחת תתגשם בתורה. אל תשפטי את עצמך. רוצה מכונית? מה רע במכונית? מכונית היא "אנרגיה ירקרקה זהובה על גלגלים. הכל בסדר. אימא שלך לימדה אותך שצריך לבקש בריאות, פרנסה. וכך גם לימדו אותך אגדות וסיפורי הילדות, ערפדי הנשמה. עזבי אותם. איך תהיה בריאות בלי הענן הזה, הירוק זהוב לשוט בתוכו, ולא אל האופק, כי אין אופק. ככל שתקדמי תראי יותר. את הרי יודעת שקו האופק הוא אשליה. הקו הוא קלישאה. אין דבר כזה בזבוז משאלה.
 
אני מסיימת את הפוסט הזה עם ציור ישן שאיננו כבר.
יולי אוגוסט הרותחים עומדים בפתח.
אני רוצה לחזור לצייר באקריליק
ולכתוב
ושהקיץ, כולל עד אחרי החגים, יעבור ביעף בזכות הדברים הללו
ושלא יהיה רעש בלתי נסבל מהשיפוצים אצל השכנים
ושתהיינה נסיעות טובות לצפון
ושהתוכי שיושב על הכתף יקפוץ למקום אחר שיותר הולם את טבעו
וגם שהמכשפה הקדמונית תתפוגג לשלולית, כמו זו מהקוסם מארץ עוץ
*
נוף סימטרי בנוי

איריסיה קובליו, 2010, אקריליק


השושנים של ברכה 2

ובהמשך לפוסט הקודם

יצאתי לצלם כמה צילומים בחצר של ברכה ז"ל

בנווה עמל, הרצליה.

IMG_1550.JPG

IMG_1551

IMG_1552

IMG_1553

אקוורל השושנים הזה נרכש ע"י המשפחה

IMG_1554.JPG

לזכרה של ברכה צנטר


%d בלוגרים אהבו את זה: