קטגוריה: אקריליק

טוּרְקִיז

 *

כְּאִלּוּ שֶׁיָּצָאתִי בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת אוֹר אֶל הַיָּם

כְּאִלּוּ שֶׁנִּיתַּקְתִּי מִן הָאֲדָמָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם

כְּאִלּוּ שֶׁשָּׂחִיתִי בְּעֹז אֶל גַּל הַר הַיָּם

כְּאִלּוּ שֶׁהָלַכְתִּי עַל חוּטֵי קֶצֶף הַיָּם

כְּאִלּוּ שֶׁבָּרָאתִי אֶת צֶבַע טוּרְקִיז הַיָּם 

כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי

מַה חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי

.

.

איריס איריסיה קובליו, 2013, אקריליק על עץ, 30x80

איריס איריסיה קובליו, 2013, אקריליק על עץ, 30×80


ים. יפו. דבר אחד

לדבר אחד מכל הדברים אני מתגעגעת מתקופת יפו: לים.

לקלות שבירידה מהקומה השישית, חציית הכביש וכבר הים. הים כולו בהדרו. קיץ 2012. שש בערב. הכמיהה לפגישה הזו

הים כמאהב לרוץ אליו. לשבת קרוב. ממש על יד. ממש בתוך. על הסלע שלי שנוגע במים. שנרטב בכל המייה. בכל אדווה

לצלילים שבלתי ניתנים לתיאור

לזהב שנשפך אלי מקצה האופק

 

עוד מעט קיץ 2013. והדברים לא מפסיקים להתהפך.

כמו הים

*

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

שירי ים שנכתבו בקיץ 2012 כאן

ציור ים נוסף מעכשיו כאן


אז וכעת

אז

איריס קובליו, אקוורל 2001

איריס קובליו, אקוורל 2001

כעת

איריס קובליו, אקוורל, 2013

איריס קובליו, אקוורל, 2013

אז

איריס קובליו, אקוורל, 2002

איריס קובליו, אקוורל, 2002

כעת

איריס קובליו, אקריליק, 2013

איריס קובליו, אקריליק, 2013

אז

איריס קובליו, אקוורל, 2004

איריס קובליו, אקוורל, 2004

כעת

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013

אז

איריס קובליו, אקוורל, 2004

איריס קובליו, אקוורל, 2004

כעת

Krishna

איריס קובליו, אקריליק, 2013

אז

טוטו

איריס קובליו, אקריליק 1995-2011

כעת

סקאיי

איריסיה קובליו, אקריליק, 2013

.

השתנה ולא השתנה

.


מגשים החלומות ושומר החלומות

 

למגשים החלומות היה מעיל רחב עם כובע צילינדר ומַטֵּה שאינו מקל הליכה

לשומר החלומות היתה גלימה עם כיסים, שאינה מכסה את רגליו היחפות

 

-באתי להגשים לך חלום. רק תבחר..

-הממ.. אפשר מחר?

-חלומות מגשימים היום

-אז בעוד שעה?

-אין לי הרבה זמן..

-תן רק לגמור לשתות את הקפה

-לא, מייד. אחרת מישהו אחר יחטוף את החלום שלך

-המממ

-אני זז

-לא, חכה רגע

-אני לא מחכה, אתה הוא זה שחיכית הרבה זמן לחלום שלך שיתגשם

-כן, אבל…

-אין אבל בהתגשמויות

-ומה אם זה לא יצליח?

-אין פה מה להצליח. זה או חלום או מציאות

-ולא יכולה להיות מציאות לא מוצלחת?

-זה כבר סיפור אחר וזה לא בתחום שלי

-אז אתה רק מגשים?

-כן

-בלי תעודת אחריות או משהו כזה?

-האחריות היא עליך

-אוי לי.., אני פוחד מאחריות

– אחריות זה לא בילט אין בהגשמה

-אז אולי השגחה?  לווי? אימון?

-לא חביבי, עכשיו או אף פעם

 

שומר החלומות קם, נעמד על רגליו היחפות והחל לחפש בכיסים. בכיס הקדמי מנמנם חלום גדול. כולם חושבים שיש לו כרס או שהוא בהריון, אבל זה רק חלום. חלום גדול מאד. והחלום הזה ישן עמוק ולא רוצה להתעורר. בכיס מעליו שוכן חלום קטן. צמוד לפעימות הלב. את החלום הזה אי אפשר להזיז ממקומו שמא ישבש את קצב פעימות הלב. בכיס  שליד הצוואר גר חלום צמא במיוחד. הוא כל הזמן מבקש עוד שתייה, אבל מסרב לזוז ממקומו. בכיס השרוול של היד הימנית שוכן החלום האמנותי ביותר. הוא כל הזמן זז וזז והיד קופצת ללא הרף. החלום הזה נראה כמו יד של צייר שלא נחה לרגע. עשרות ציורים נפלטים מהכיס, היישר למגירות השידה הנעולה. בכיס האחורי שוכן חלום ישן. הוא כל כך ישן ומקולף ודהוי עד שכמעט ואיבד את צורתו. בכיס הפנימי חבוי חלום נועז. ובחלום הנועז הזה לא נוגעים כי הוא חושף שיניים בכל פעם שמנסים להכניס את היד פנימה. אבל בכיס התחתון…

 

בכיס התחתון, קרא שומר החלומות למגשים החלומות שהחל להתרחק, יש לי חלום שמח שרוצה לצאת.. חכה רגע, הנה, הוא מכשכש בזנב, הוא מוציא את הראש, הוא קופץ..

מגשים החלומות חייך,  הניף את המטה וקד קידה. מתוך כובעו הגבוה קפץ כלב רוח קטן, בצבע כחול אפור, צבע ענן קטן של גשם, החולף במהירות בשמי תכלת.

שומר החלומות הושיט זרועותיו ואסף אליו את השמיים .

איריסיה קובליו, אקריליק  על עץ, 2013

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013


לבן או בלונד? (הרהורי משב רוח)

לפעמים אני מפנטזת איך לא הייתי הייתי צובעת את שערי. כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה בת חמישים. והיא הייתה זקנה. עם שיער לבן. אישה קטנה. אלגנטית. וגם לא. אני מסתכלת במראה. פעם ראיתי אותה. עכשיו כבר לא. כל קצווה לבנה שמבצבצת חייבת להיצבע מיד. את הריח המתוק שלה אני זוכרת בכל רגע שארצה. ואני יכולה גם לא. ואת מירוץ הניקיון שלה. ושלי. אבל כבר לא. לי יש כלב. והיו גם אוגרים וארנבת ותולעי משי ועוד כלב. ואני לא אוהבת בשמים. אבל כמוה, האושר הוא בסדינים מכובסים, בדלת סגורה מפני העולם, בסבון הקוקוס שמתחת לכרית.

איריס קובליו, אקריליק על צלחת זכוכית, 2010

איריס קובליו, סבתא, אקריליק על צלחת זכוכית, 2010

 

לפעמים חלומות מתגשמים. חלומות טובים דווקא. או שנחשבים לטובים. ואולי צריך להבדיל בין חלום לפנטזיה ולמשאלה. אבל כשאחד מהם מתגשם הפחד הוא אותו פחד: מה עושים עכשיו עם הואקום הזה שנוצר במקום החלום/פנטזיה/משאלה שפתאום התגשמות. ואיך באמת חיים עם ההתגשמות. חלום. הוא לא סיוט. או בלהה. או חרדה. הוא אולי כיס קטן, לפעמים פנימי ולפעמים בולט לעין, אבל מכופתר היטב ובו הוא טמון. ופתאום הכיס ריק. ויותר גרוע: הכיס נעלם לחלוטין ולא בטוח שיימצאו בדים וכלי תפירה לתפור עוד אחד במקומו. ואולי אין כזה דבר "במקומו", כי המלבוש הצטמצם כמו שהזמן מצטמצם ומתכלה. ועוד קמט. ועוד קצווה לבנה. ועוד עין שנחלשת מעט. ועוד חוליה נשחקת. ועוד שן נסדקת. ומטר שישים ושבע הופכים מטר שישים ושלוש וכבר אי אפשר לצאת או להצטלם בלי שפתון.

איריס קובליו, אקוורל, 2011

איריס קובליו, אקוורל, 2011

לאימא שלי יש מחר יומהולדת. אימא שלי העשוייה ללא חת. גם היא צובעת את שערה ולא יוצאת מהבית ללא שפתון ושיניים. אני זוכרת אימא עם שיער שחור וסמיך ועיניים ענקיות ששום דבר לא חומק מהן. אימא שלי הבלונדינית, מזה שנים רבות. למה? כי ככה אבא  אוהב. שתרבה אהבתם או עוד שנים. שיהיה במזל טוב.

אימא ואני, תל אביב, 1960 בערך

אימא ואני, תל אביב, 1960 בערך

איריס קובליו, אימא, אקריליק על קרש חיתוך, 2012

איריס קובליו, אימא, אקריליק על קרש חיתוך, 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: