קטגוריה: ים

כהרף עין

Iris Kovalio

את מבקשת דבר מה. את מקבלת אותו מיד. אבל הוא לא מה שדמיינת. את מבקשת דבר מה אחר. את אף פעם לא מקבלת אותו. את לא מבינה את מקבל ההחלטות. את יודעת שאת גרה על קצה של קרחון אבל הוא לא קרחון שנראה כמו שמתואר בספרים. אמנם סביבו ים. אבל גם הים הוא לא איך שמתואר. את סגורה בחדר קטן עם עצים וצבעים ורודים ומתופפת כתמים. אחר כך זה נלקח ממך. ואת מוצאת את עצמך סגורה בחדר ענק, מואר מאד מאובק. מאד. נטול כל  ים ודומיו. את כמהה לקודאין או לניקוטין אבל בחדר הישיבות מחליטים גמילה. הרגלים כמו ניקיון לא תקפים עוד. חתול טריקולור מתחבא מתחת לספה. את מכסה אותו בבד הודי אבל הודו עצמה מצמיחה שיער לבן בראשך בקצב חסר תקדים. את פותחת את המחשב הישן בחום ארבעים מעלות ומדפדפת בצילומים. האצבע שלך נעה במהירות על מסך קטן ורושמת קווי תזזית. למראית עין את לא עושה כלום. אבל כמו מכונת דפוס חורקת: את פולטת תוצרים בזה אחר זה. ובכל זאת את מודאגת שאינך ממלאה אחר הקריטריונים, לפחות אלו המקומיים. את מסתכלת סביבך. החלומות הגבוהים האלו יכלו גם להראות דברים אחרים. מה שאת רואה זה לא בהכרח מה שישנו. מעולם לא הכרת כל כך טוב את המילה עצלתיים אבל הקווים שלך נמרצים ולא מסגירים דבר. ג' אומר: אל תוותרי. בספטמבר יבואו השירים. הם ישתחלו מושלמים בין הקווים. אלו סקיצות, אני מסבירה. העולם הוא סקיצות, הוא מחייך וגם מתחיל לארוז את עצמו להודו. הודו לשם כי ישועתו כהרף עין. כך כתבה לי שולמית ידידתי. שולחת לה, מעומק לבי, בחזרה!

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio, Iphone painting, 2013

Iris Kovalio, Iphone painting, 2013

*

Iris Kovalio, Iphone painting, 2013

Iris Kovalio, Iphone painting, 2013

*

 


שרטונות שומר מסך

את המחשב הישן העברתי לחלל המשמש "סלון" וכיתת לימוד לסירוגין. מזה כמה שנים שאיני משתמשת בו. הוא מלא בוירוסים ובעיות אחרות אך שומר המסך שלו מיוחד במינו: הוא שולף תמונות ממאגר האי שם, תמונות שאין לי מושג מאיזו תיקיה מבליחות, ואם יש להן גיבוי כלשהו. התמונות הללו משמשות ככוכבים מנחמים בימי קיץ מהבילים, מנצנצים לעיתים מבעד לאובך, שולחים איזו קרן מסתורית, כמו חלום חמקמק. הייתי בדרכי מהמטבח לחדר השינה. זה לא היה בשיעור ציור אלא בשת ערב מאוחרת, נזכרת לכבות את המחשב, המהבהב תמונות גם כשאיש אינו זקוק להן. ואז הופיעה התמונה הזו.

 הים מלא

 את השיר כתב אולב האוגה, ותרגמה מנורבגית המשוררת סבינה מסג (יצא בהוצאת "קשב", 2004)

 *

בחודשים האחרונים אני מתאמנת בציור של ים. מתאמנת, כי אני לא מול הים אלא מגששת אל דבר מה. בהתחלה חפרתי פנימה כדי להיזכר בים כלשהו. אוקיינוס בעצם, מהקצה השני של העולם. אוקיינוס שפגשתי בעבר כמה פעמים וספק אם עוד נפגש.

 

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

 אחרי הגעגוע הירחי הראשון המשכתי להתאמן בסקיצות של הים המקומי.

הים נשרט ונשרט על לוחות העץ שהונחו על קן הציור בסטודיו הקטן והמאולתר שלי:

ים קצוף וגבה גלים, מלוכסן ושטוח, מיואש ומחניף, מגמגם ומשועמם, מלעיג ומתעתע

 ים עטור שרטונות

הנה כמה מהם:

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

איריס קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

קישורים לתחילת מסלולי הים שאחרונים שלי:

ים. יפו. דבר אחר

טורקיז

קצף

ים גמור ולא גמור

ניתן ללחוץ על כל ציור בנפרד ולראותו בהגדלה. כך גם על הקישורים.

*

וכעת עומדת על שרטון ושואלת את עצמי האם כשאקפוץ שוב (היום? מחר? בסוף הקיץ?) תהיה שם מצולה? או בריכת שחיה נאה במלון שבעה כוכבים במחיר מבצע על אי יווני מתוייר? או אוטח בחזקה על שרטון אחר. השמש קופחת ואין לי מושג


ים גמור ים לא גמור

*

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ הַאִם הַצִּיּוּר גָּמוּר

וְאַתָּה עוֹנֶה לִי: אַתְּ תַּחְלִיטִי

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא לֹא

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי יוֹדַעַת מָתַי הַצִּיּוּר גָּמוּר

וּמָתַי הוּא לֹא

אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַחֵם בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁאַתָּה עוֹצֵר וְאוֹמֵר:

הַצִּיּוּר הַזֶּה יָפֶה

וּכְשֶׁאַתָּה לֹא עוֹצֵר, אֲנִי עוֹצֶרֶת אוֹתְךָ בִּשְׁאֵלָה

וּכְבָר בַּשְּׁאֵלָה אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁאַמְשִׁיךְ וְאֶמְחַק

וּבְכָל זֹאת גַּם אֶתְנַחֵם

כִּי צִיּוּר הוּא הִזְדַּמְּנוּת לִמְחֹק

אֶת מַה שֶׁבַּחַיִּים  אִי אֶפְשָׁר

*

איריסיה

איריס קובליו, 2013 אקריליק על עץ, 80×80

*

 

הציור הזה הוא הים האחד עשר. הוא לא יישאר. הוא היה אחר מכפי שהוא נראה מבעד למצלמה שלי אתמול. היו לו חיים אחרים. היתה לו התחלה קשה ואז הוא קיבל טעם לחיים ושתה צבעים בהנאה רבה ואז באו גלי הגיון וחצו אותו, כפי שגלים חוצים את הים, ובאו צבעים אחרים, כפי שצבעי ים תיכון בקיץ נראים מבעד להמונים הנוהרים אל החוף: כחול אחיד כמעט, עכור, מדיף ריח ובוץ, וקצף הנשלח כמעט בגסות חסרת חן לפגוש את רצועות החוף הצרות, המיוזעות, הדהויות, הרבוצות, של סוף יוני.

בחרתי פורמט ריבועי. פורמט שאיננו רגילים להתבונן דרכו לטבע. טבע צריך להיות מלבני, לא מלבני מדי, לאורך או לרוב, כי מלבניות מאפשרת את אשליית התלת מימד על מצע שטוח. ים בריבוע הוא כמעט כישלון מראש.

ולכן מתחתי את הגלים. ואת מה שאנחנו מכנים שמים. שמתי צבעים אהובים. אפשרתי ליד להתמרד. לעוף. סוג של מופשט. אבל מופשט כפשרה. מופשט זמני. מופשט מועמד למחיקה.

מופשט שהוא הזדמנות להגיד כמה מילים על מופשט:

מדי פעם אני שומעת כמה תלמידים במהלך השנים שאני מלמדת, שרוצים לצייר מופשט. בדרך כלל אני מסבירה להם שאני זו לא הכתובת. לפעמים אני מנסה להסביר יותר מזה, שכדי לצייר מופשט טוב צריך המון ידע מעשי מדויק, שנים של תרגול ציור מתוך התבוננות. שאין דבר כזה מופשט אינסטנט. ובכלל אין דבר כזה מופשט. מתחת לכל מונדריאן או סזאן יושב גאון שעבד  קשה מאד בנוסף על זה שנולד עם כשרון לתרגם את מה שהוא רואה דרך חיקוי מציאות עד השחרור מכל צורה, או עד הבנתה התמציתית.

אפשר להגיע לביטוי תמציתי גם בצורה, בעלת צבע או נטולת צבע, אבל הדבר הזה בנוי לפעמים על תרגול של חיים שלמים, נחישות, התמדה.


%d בלוגרים אהבו את זה: