קטגוריה: פרחים

פרחי ה- ח'

בקר טוב לך שם בהרים, בעצם צהרים אצלך וכאן שבת חמימה, סוג של אביב, מוקדם השנה, עץ ההדרים בחצר כבר פורח וריחו הכבד, העמוק שוב מפריע  כל כך, אבל אני חסה עליו, בכל שנה מתלבטת אם להוריד אותו אבל מתאפקת כמה שבועות עד שזה עובר, סוגרת חלון שלא יחדור הריח ויתפוס אותי, בעיקר בלילה.

יכולתי לכתוב ספר על הריחות והשפעתם על נפשה של ציירת נידחת, אי שם בשוליי החיים הנחשבים, על אפה שלא חדל מלדמוע ועיניה שלא שבעות אף פעם מפרח זה או אחר,כמו פרחי ה- ח׳ האופייניים לסוף החורף, חרציות וחמציצים וחרדלים וחוביזות. קודם החמציצים, הם הצחוק הראשון של שמש החורף. צחוק של תינוק. ואז החרציות, בבת אחת מתפרצות וצומחות לגובה בולע, מנקדות, או יותר נכון מכתימות את השטחים בשכונה שעדיין לא בנויים  בצהוב זוהר חסר רחמים ומפיצות את ריחם החמוץ המאסיבי שחודר דרך החלונות או כל פתח אחר, החרציות שבימי השרב הבלתי אפשריים של סוף החורף נעשות גם כן בלתי אפשריות וכבר קשה מדי ומסורבל ללכת בשבילים, כי הן פולשות לכל עבר ומי יודע מה מסתתר בתוך ערימת הצמחייה הזו שצומחת יותר מהר מהמחשבות שלך
גם האפונה הריחנית פרחה בחלון המטבח אבל ימיה קצרים כל כך. היא דלילה ובודדה ונדירה, התלבטתי אם לקטוף אחת ולשים על שולחן המטבח כדי שאוכל להריחה יומיים, אבל החלטתי להשאיר אותה על אדן החלון והשרב הפתאומי ייבש אותה, לא נורא, עוד שלושה ארבעה ניצנים מחכים להיפתח בסגול ורוד מתוק, כמה אושר יש בפרחים האלה, המשתנים עם העונות, אפילו החרציות וההדרים המעצבנים עושים שמחה בכל שנה כשהם מופיעים מחדש, כי זה אומר שהעולם זז ויבוא קץ לאשלייה הזו שנקראת מציאות, למרות שבמציאות הזו מתגלמות הפריחות המפעימות, כמו של פרחי כובע הנזיר שבקרוב ייהפכו לפרפרים לבנים, אבל בינתיים הכתום המופלא שלהם מתגנב מחצר השכנה וקורץ כממתיק סוד עם פס השמש שמתרחב מדי יום בחצר חשוכת החורף, וזה היתרון של הקיץ המתקרב, כי לסקאיי כלבלב הרוח שלנו ישנה נחמת שמש בחצר ופחות צריך להשתמש בתנור חימום
(5.3.16)
חרציות מרץ.jpg

לצייר כלניות (או לדבר על הדברים עד הסוף)

איריס קובליו- כלניות, אקוורל, דצמבר 2014

איריס קובליו- כלניות, אקוורל, דצמבר 2014

*

כלניות של סופרמרקט בהרצליה שמפתות אותי לקנותן הן סוג של אשליה, או יותר נכון התרפקות על זיכרון בלתי אפשרי ואם לנסות לדייק- שאינו רלוונטי.

אנחנו מטפסים במעלה הר מפותל ומסולע לעבר פסגה בלתי ידועה ואפילו לא בטוחים שקיימת כלל. בדרך אפשר שנפגש בשדה כלניות.

בכיתה א', בספר הראשון "מקראות ישראל" הייתה הבטחת כלנית גדולה. מאז הכמיהה לכלנית (או פרחים אחרים של חורף ישראלי) הפכה לאיזה דבר נשאף, נחלם אבל מתעתע.

הבוקר ניסיתי להתחיל את השבוע באקוורל ה"בוקט-סופר" הזה, 29 ש"ח לזר המכונה כלניות.

בחצר האחורית קר עד מאד למרות ימי החורף הבהירים. ובכל זאת צפרי שיר למיניהן בחרו להתיישב על העץ הגדול (זה שחורק על הגדר שממול) ועודדו אותי לצייר.

אבל לא הצלחתי לסיים.

אני לא בטוחה שתמיד צריך לסיים משהו או לסגור מעגל (או לדבר על הדברים עד הסוף)..אני חושבת שכך. כך זה נכון.

*

כָּל הַלַּיְלָה חָרַק הָעֵץ בַּגָּדֵר

גַּם הַשַּׁחַר

לֹא יָכוֹל לְהַשְׁתִּיק.

*

זהו השיר הסוגר את הספר האמן שלי  (שירים ואקוורלים) "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה", שיצא לאחרונה בהוצאת אבן חושן.

*


השושנה הקטופה

איריסיה קובליו, שיר מתוך "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" ספר האמן בלווי אקוורלים.

איריסיה קובליו, שיר מתוך "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" ספר האמן בלווי אקוורלים.

*

בערב ההשקה הראשונה של ספר האמן שלי "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" .(הוצאת אבן חושן) נאמרו דברים מרגשים ומיוחדים עד מאד מפי תלמידים, חברים, אנשי שירה וספרות ומשפחה.

מביאה את דבריה יוצאי הדופן בראייתה הרגישה של תלמידתי מאירה תדמור, הקשורים לשיר המופיע כאן באופן ספציפי ולספר עצמו:

 

השושנה הקטופה

השושנה ה"קטופה" , מופיעה בשיר כאילו היתה  נתונה במצב הזה  מאז ומעולם, כאילו נולדה ככה . הדוברת ממהרת להסביר לנו כבר בשורה השניה של השיר את נסיבות קטיפתה : הצלתה מאימת הבוגנויליה  , בעלת הזרועות , המפלצתית , שאיימה  להשמידה.

השושנה הניצולה והמוצלת מצליחה לשרוד בחדר האמבטיה  החשוך רב הזמן ,כשהיא מכונסת בעצמה  וממוקמת במקום די זניח ויומיומי : בין הברז למכל הסבון . רק לאחר ארבעה ימים וכנגד כל הסיכויים , מצליחה השושנה להכפיל את עצמה באופן מפתיע ולהפער באדום חזק , עז ואפילו נועז . זו גם הפעם היחידה בספר שבו מופיע כתם הצבע החריג הזה.

דווקא במפגש עם האפלה והבדידות היא מצליחה לפרוח באומץ ולהגיע למעין "הארה" כמו זו שהתרחשה תחת " עץ הבודהי"  המוזכרת  אף היא בשיר אחר בספר. השושנה הקטופה  כמו משתהה בתוך אבסורד , ב"זמן ללא חלוף" ונושמת "אויר ללא אויר " .וכבר הזמינה אותנו המשוררת בשיר אחר להתייחד עם הנשימה הפשוטה , להתיידד עם הצללים ולהשתהות אתם לרגע . עצם המהלך לנסות להגיע מן הנשייה  אל הנשימה  איננו פשוט ומחייב  הקשבה עמוקה ולב פתוח.

פעמיים בספרה מזמינה אותנו  הדוברת להתבונן בשושנה שכמעט חוסלה ,

כפי שחוסלו גם טווסי הלילה.

פריחתה האדומה והחיה של השושנה בולטת עוד יותר על רקע קולם הכחול הנכחד של הטווסים, אך גם היא בסופה , נושקת לרקב .

ואם כבר  על השושנה לסיים את החיים , כדרכו של עולם, הרי שעדיף  שזה יעשה עם חמלה ולא סתם כך בזרועותיה של הבוגנויליה או של כל מפלצת אחרת.

 מאירה תדמור

*

וזו עבודת אקוורל שלי מספרי הקודם שלא מופיעה בספר הזה, אלא בקודם לו "זמן טרופות":

איריסיה קובליו, אקוורל על אריזת תרופה, 2010

איריסיה קובליו, אקוורל על אריזת תרופה, 2010

איריסיה קובליו, אקוורל 2007

איריסיה קובליו, אקוורל 2007

איריסיה קובליו, אקוורל 2006

איריסיה קובליו, אקוורל 2006

איריסיה קובליו, שושנה גלויה, אקוורל, אוקטובר 2014

איריסיה קובליו, שושנה גלויה, אקוורל, אוקטובר 20141

ועוד על השושנה בפוסט שלי הכלום

*


פרחים חדשים (טקסט זמני)

אני לא רואה טוב. אני מחליפה רופאי עיניים. משקפיים. טיפות וסיבות (אני חייבת להתאהב) האמת שאני מאוהבת (בציפור גן עדן). שדדתי (פרח) באישון של לילה. חיכיתי שהאיש עם הבולדוג יעלם בסוף הסימטה ובסטת הירקות של האיש עם כובע הקאובוייס תיסגר. עמדתי על היד השיח וידי הימנית שהייתה טמונה בתיק אחזה במספריים. הלב שלי הלם בפראות כשגזרתי סטרליצה אחת (ציפור גן עדן) ורצתי. ביום למחרת בן הזוג הביא גלדיולות  (אדומות של פעם). הכל היה בלתי אפשרי. גם החום וגם המיזוג (וגם האגרטל)  הרופאה רשמה דלקת אבל על הטיפות היה כתוב עבור יובש ואי נוחות זמנית. יובש? הדמעות לא מפסיקות לחרוץ שבילים מלוחים (מעיניי ומטה) שתדעו, לצייר פרחים זה לאו דווקא שמחה. צבעוניות זה לא צחוק בהכרח. הטקסט הזה יימחק אני משערת (אבל הפרחים יישארו)

אוגוסט 2014 (ואף מילה על מה ש)

איריסיה קובליו, אקטטרל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקטטרל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 20141

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, 50×65 ,אוגוסט 20141

וישנם עוד (גם מהאייפד) אבל אפסו הכוחות בינתיים


לצייר באייפד, כלבי רוח, עציץ פלפלים, סטודיו

כדי לעבוד יציב וקבוע, כלומר כדי לצייר, אני זקוקה להגדרות, הגדרות של
מקום, זמן, מדיה, והעיקר אובססיה למשהו מסויים. האייפד הוא אידאלי למִינִי-
הגדרות. הנה ישנה אובססיה לשכונת המגורים שלי, לא מאהבה גדולה אלא ממבט
שנלכד על מבנה רפיטטיבי, לא אטרקטיבי במיוחד, אבל שיתכן וגם נראית
בסביבתו צמחיה, ולו עץ בודד אחד, אולי ברוש, אולי ריבוע דשא או גבעת
עשבים עונתיים, כביש עם מערכת סימניו אדום לבן כחול לבן, תמרור אין
כניסה, זרוע בגוויליה בצבע מגנטה בוהקת
עם האייפד אני יכולה להיות בכל מקום. הבחירות דורשות גם מיומנויות טכניות
שפתוחות עבורי, ערבובי הצבעים, יצירת הטקסטורות, וזה לא מובן מאילו או
מוכן מאליו, כי התירגול של שנים רבות בציור מתוך התבוננות מקל ופותח את
הדרך הדיגיטאלית
לפעמים נדמה שלשבת בסטודיו עם קן ציור, מכחולים, שפורפרות צבע, פלטת
ערבוב, לעמוד ולהניף זרועותיי ולערבב ולערבב ולהתאמץ להוציא את הצבע
מהשפופרת ולייבש ולחכות ולהתעטש בלי סוף מריח הטרפנטין או אפילו ריחות
האקריליק בגוונים מסוימים- כל הכימיה הזאת מעייפת אותי. היא כנאה לא
רלוונטית כרגע בשבילי.
ואף על פי כן אני חולמת על סטודיו קטן בקצה גבעה קטנה עם צאלון גדול
בכניסה וברושים במרחק קצה השדות וחממה קטנה של פרחי איריסיה ובקצה החממה קן
ציור גדול מעץ מאסיבי וכיסא גבוה ומרופד ומרופט וריח שמן דמאר ופשתן
וידיים צעירות ושריריות ועיניים שרואות היטב ורגליים שלא כואבות מלעמוד
ולהתנועע ולרקוד עם הצבעים והפרחים והצפרים בחלונות הרבועים הגדולים,
האוספים אליהם את אור הבוקר התכול ואת אור הצהריים השנהבי ואת אור הזהב
לפנות ערב, ובערב לארח את הכוכבים בחצר, ביחד עם שני כלבי רוח גדולים
והאחד הזה שלי הקטן, ובמרחק מייללים התנים והטווסים בקצב איוושות הרוח,
הנה מוכן המרק על השולחן, אהובי חוזר עם עציץ גדול של פלפלים בצבעים
שונים, לציור ולבישול, והשעה היא שעה טובה,
ואנחנו נהיה אחרי המלחמה הנוראה הזאת ואחרי כל המלחמות
שבֵּינֵינוּ לבינם
שבינינו לבינינו

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus1

Yuri Krotov

Yuri Krotov1

Lucian Freud

Lucian Freud1

Reggianini

Reggianini1

Anthony Valentino Robinson

Anthony Valentino Robinson

 

ובינתיים, כל ציורי האייפד מהשכונה שלי  נמצאים בפוסט מלפני שבוע כאן

ואחד מאתמול לפנות ערב

מה שעכשיו…

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 20141

 

*

*

 


שעת החמניות

ביולי אוגוסט, אחרי 10 בבקר נעשה בלתי אפשרי בגן איריסיה. הפרגולה המבדילה ביני לבין השמש ועוד כמה דברים, לא מאפשרת לרוח לנוע בין כוחותיי. חמש וחצי בבקר זו השעה שקולו של אחרון הטווסים נודם. בתפר הזה אני מציירת פרח זה או אחר. לפעמים מלקטת פרחים מאי אלו גדרות או פיסות שרידי שדה, לפעמים מפרח שמביא לי ג', בין נסיעה אחת ארוכה לעוד אחת אולי קצרה יותר, כשעינו קולטת איזה עציץ בחנות פרחים נידחת, שם עומדת ליידי מ' שהזמינה מונית להסיע אותה לספר הקבוע שלה. לפעמים הוא עוצר ממש ליד חנות הפרחים, פותח חלון ושואל את אברם המוכר "יש לך היום משהו בשביל אשתי? אתה יודע, כזה מעניין לציור, הנה שם, החמנית הזאת בעציץ", "יש לה גובה טוב" הוא עונה, כאילו שזה מה שקובע. ג' נותן לו איזו חמישיה ונוסע בחזרה עם העציץ ועם ליידי מ', שמגדל כסוף סגלגל התווסף על ראשה.

החמנית הזאת הגיעה לגן איריסיה טרם שחר, כשהטווסים עדיין שרו. עשינו חילופי משמרות. הוא נכנס לישון ואני יצאתי לגן עם הקפה הראשון, סידרתי את כלי העבודה ואז השתרר שקט. כלומר צפרי הבוקר כבר החלו, אבל מהו קולן לעומת הטווסים האפלים. אני מסתכלת על החמנייה והיא מסתכלת עלי. אני יודעת שאנחנו חברות טובות, ולמרות היותה צהובה (צהוב הוא כמעט בלתי אפשרי בצבעי מים) נצליח לעשות לה תמונת פרופיל או שתיים, אולי אפילו שלוש (שלא כמו עם הסחלבים הצהובים המרדנים, שסירבו להיכנס לכל פריים שהצעתי).

חמניות. דווקא היו פופולאריות בתולדות האמנות ציורי הפרחים, מואן גוך ועד נולדה. ועכשיו גם אצל איריסיה. 
איריסיה קובליו, צבעי מים

איריסיה קובליו, צבעי מים1

 

איריסיה קובליו, צבעי מים

איריסיה קובליו, צבעי מים1

 

Iris Kovalio

איריסיה קובליו, צבעי מים1

 

איריסיה קובליו, צבעי מים

איריסיה קובליו, צבעי מים1

<

<

<

<

<

<


צבעי מים לאספנים

"כמה זמן לוקח לך לעשות ציור כזה?" שואל אותי הבחור במכון סריקות והעתקות שמצאתי באיזור. מה אגיד לו? אני מביאה להם כמה גליונות לסריקה נסיונית. קשה מאד לצלם נייר המוטבעים בתוכו "שלוליות מים". אני משתמשת בנייר איכותי ובכל זאת, בלתי אפשרי לצלם. חשבתי שסריקה תועיל. היו שם סורקים בינוניים. חשבתי לעצמי שזה לא נורא כי אני אתקן בפוטושופ. "בוקר אחד", עניתי לו. "כולל הליכת הבוקר וליקוט הפרחים". "אהה, זה לא הרבה. יש כאלו שמציירים חצי שנה ציור שמן" אמר, "אח שלי, את אולי מכירה, עושה עבודות עם מסמרים. כל מסמר יומיים לוקח לו. אפילו שנה הוא עובד על זה. מזה מקצועי, אבל אף פעם לא עשה גלריה". הוא סורק וממשיך "יש לך בעיות בציור. יותר מדי מים. וגם הצבע מטאלי הזה לא ייצא". טוב, לא נורא. אני ממהרת. גם הבוס שלו ממהר: "יש הרבה עבודה היום, תגמור כבר איתה". אני חוזרת משם למחשב שלי, מעלה קבצים ומתחילה פוטושופ. בלתי אפשרי. סריקות איומות. לא היה לי זמן לחפש מקום אחר.
אז כמה לקח לי? שנים רבות רבות של צבעי מים מתנפצות אל תוך שעתיים.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm

או ארבע.

או יממה

או מיחזור.

אי אפשר לחזור לצבעי מים למחרת. אי אפשר לשמור על דף ללא קמט. אי אפשר ללא שלוליות. אי אפשר לתלות ללא מסגרת לאורך זמן, אי אפשר לחשוף זמן ממושך, אי אפשר לצייר בגדול, גדול יותר מ-50-60 ס"מ, אי אפשר למכור לבנקים, לבעלי הון, למתיישבים החדשים במגדלי תל אביב. על המסך צבעי המים יכולים להיות מדליקים, זוהרים, מזמינים ועל הדף- אחרת לגמרי.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm

על הדף יושבת הנשמה. על דף קטן, על דף גדול יותר, על דף מקופל, על אריזת תרופות, על דף שורות, על דף עבה, על דף עיתון, או על מפית.
הדף נושם וצבעי המים פועמים, רוטטים, מדברים.
אף מסך לא יוכל להעביר את זה

צבעי מים הם לאספנים.
בקרוב.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm1

 

.

.

.

.

.

.

.

.

 


אמנות הציור ואחזקת כלבון חסר מנוח

שבע בבקר. כבר חם. ערב יום הזיכרון. אמש הבאת לי אדמוניות חציליות. הן נפקחו במהירות עם פרוץ קרני החום הראשונות. אני והן יצאנו לחצר. להצטייר. האדמוניות המכשפיות. האם תאפשרו לי? בצבעי מים? גם הכלבון שלי התעורר מוקדם. הוא נמשך לקפה הווניל המתוק. הוא מתכנן לגמוע את השאריות. מבטו מהופנט על הביסקוויט. אני קמה להביא צנצנת מים. הוא מתיישב על הכיסא שלי. אני חוזרת ומסדרת לו כיסא על יד, עם שתי כריות. שכחתי את ניירות הספיגה. כשחוזרת הוא שוב על הכיסא שלי, רגליו על השולחן המשולש. אני שותה את שאריות הקפה ובולעת עוד שני ביסקוויטים. טעימת בוקר של רזות עד מאד. גם הכלבון שלי רזה עד מאד. זה הטבע שלו. כלב רוח איטלקי. עשוי מעצמות שובבות. אני מצלמת תחילה. כבר 28 מעלות והפרחים עלולים להרכין ראש. ומייד רושמת בעיפרון הסודי. רושמת ומוחקת את המיותר עם מכחול למים. לוקחת את המכחול הישן, המרוט המקולף, זה שהוא עוד אצבע שלי, עוד שריר. עוד תעלה לאלוהים. איך מציירים אדמוניות חציליות. מערבבת ורודים סגולים שונים. מגנטה. פוקסיה. אולטרה-מרין. אולי אינדיגו. מבריק. מט. שקוף. הרבה מים. מעט מים. יבש. מרטיבה. המכחול כבר מתפורר. מצלמת. אין צורך. להמשיך מהר. המעלות עולות. הכלבון שלי כבר על השולחן. מלקק את צבעי המים. לא! רד! החתול מגיע. הוא רץ לפינת החצר מאחרי גבי. הוא נובח. שואג בקולו הדקיק. החתול מתגרה בו. סופרנו חד חותך את החצר. חלון חדר השינה הפונה לחצר פתוח מעט. עברו שעתיים. אתה עדיין ישן. חזרת לפנות בוקר. כמו בכל השבועות האחרונים. היד בוחרת בשני ירוקים. העלים של האדמוניות משעממים למדי. כותרת כה מפוארת עם עלים קטנים חסרי אופי. עלים רבים כעשב שוטה. אולי מתאים מכחול יבש. אולי לא צריך בירוקים. אבל אני רוצה את הניגודיות הזו שבין החציל מגנטה ורוד לירוק. את ההרמוניה הזו. אני מתעקשת להרמוניה. כמו ללכת לישון ביחד. מחזיקים ידיים. כתף נוגעת בכתף. שמיכה אחת. כבר חם בלילה אבל אני רועדת לבד. עד שאתה מגיע. מהכבישים. התנים נשמעים כה קרוב. וכה קרוב סוללים את הכביש החדש והורסים את מאורותיהם. הכלבים של הרחוב האחורי מצטרפים ליללות. אבל הכלבון שלי ישן בלילות הארוכים. אני מצלמת שוב. עם המכחולים וקופסת הצבעים שלי שמלווה אותי כבר שלושה עשורים. הכלבון שלי הצליח לחטוף קרקר מלוח. מתוק ומלוח זה לא מה שאוכלים בבקר אבל אצלי זה בסדר. הכל בסדר. גם הציור. והחצר- חממה- הקטנטונת- היפה. הנה הציור מתקדם. אולי אגדיל ניגודיות. צריך להיזהר מעומס. אולי אצייר עוד אחד. מה השעה? עשר? אחת עשרה. כבר בלתי נסבל בחצר. מקלחת. סיימתי להבוקר.

 

איריסיה קובליו, אדמוניות חציליות, צבעי מים, 2014

איריסיה קובליו, אדמוניות חציליות, צבעי מים, 2014

סקאייאיריסיה קובליו


לפופית כחולה


בכל אביב הלפופית הכחולה היתה מטפסת על חומת הלבנים בחצר האחורית הקטנה של בית סבתי, נעצרת על הסף זקורה, כמשקיפה אל מעבר לחומה לשוליים האחוריים של השוק הסיטונאי. אני הייתי בת שלוש ועיניי היו נודדות מתנועת טרקטורוני המתכת עמוסי ארגזים הנעים על המסילה, לבין ההבהוב הכחול- סגול של פרחי הלפופית. קראתי להם פעמונים כחולים ואני שמעתי אותם עושים צלילים, ארוכים עמוקים מתנדנדים, צלילים שנעו מסביב למסלולי הטרקטורונים. המרפסת היתה בקומה הראשונה. שולחן עץ קטן עם מגירה אחת וכיסא תואם ועל ידם השזלונג של סבא. במגירה הקטנה היתה קופסת הצבעים שלי תוצרת אטלס ומחברת עם דפים חלקים. רציתי לצייר את הלפופית הכחולה אבל תמיד ציירתי בית עם גג ועץ ואדמה ושמיים ושמש וארובה עם עשן מתמר. כך סבא אמר שצריך לצייר.. הייתי בת שלוש. סבתא בדיוק חלתה שוב. אבא ואימא דברו על זה כשנכנסנו לחצר בשביל הארוך. בקצה החצר ראיתי את חומת הלפופית אבל אף פעם לא הרשו לי ללכת לשם. אימא עלתה במדרגות ואמרה לאבא תחזיק את איריס, אבל אני השתחררתי ורצתי לחצר האחורית, התרוממתי על קצות אצבעותיי וקטפתי לי שני פעמונים כחולים. אחד הדבקתי לאוזני כדי לשמוע את הצליל הארוך ההוא, המתנדנד, ואת השני קרבתי לאפי לשאוף את ריחו לקרבי. שאפתי בכל כוחי עד שהפרח חדר אל נחיריי. ופתאום לא יכולתי לנשום. אבא קרא לאימא ואימא צעקה. אני לא זוכרת איך הוציאו מאפי את קרעי הלפופית . אבל מאז הזמן ההוא הלפופית הכחולה, אחד מפרחי היסוד של חיי, תמיד תזכיר לי את סבתא, שהשואה הפרטית שלה היתה מתייצבת כל שנה בשבועות שלפני יום השואה, זמן פריחתה

איריסיה קובליו, אקוורל

איריסיה קובליו, אקוורל1

*

איריסיה קובליו, אקוורל

איריסיה קובליו, אקוורל1

 

קישורים לפוסטים קשורים:

לצייר פרחים

 דבר אליה

*פו


להתאהב

התאהבתי בו. חנוכת בית אצל קרובי משפחה. נסעתי בפקקי החג לחפש. הוא היה בחלק הפנימי בצד התחתון, עם עוד שלושה אחים. אבל הוא היה זה שהסתכל עלי וביקש: קחי אותי מפה. נשאתי אותו בחיקי ונסענו אלי. שם עשינו אהבה. אמרתי לעצמי שזה רק לשעתיים שלוש, כי ממני הוא יעבור לבית הנחנך.
אבל כשהגיעה השעה לא יכולנו להיפרד. הוא, במושב האחורי, ניסה לנחם: אפשרתי לך שלוש מתנות, שיהיו לך מזכרת לאהבתנו. 
מה הבעיה? אקנה לך מחר אחר יותר יפה, אמר בן הזוג, בזמן הנסיעה דרומה לקרובי המשפחה. הם הניחו אותו בפינת המטבח החדש, פניו אל הקיר.
אני מצטערת, לחשתי לו כשעברתי לידו בזמן שבעלת הבית הראתה את נפלאות מטבחה המשוכלל.
אפילו לא הספקתי לזכור את שמו הכתוב על התווית. מישהו יודע?
איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 2014

איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 20141

*

איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 2014

איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 20141

*

איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 2014

איריסיה קובליו, צבעי מים, אפריל 2014


%d בלוגרים אהבו את זה: