תגית: אבן חושן

אחרי הטווסים

השבוע פרסם הפסיכולוג ומבקר השירה גיא פרל רשימת ביקורת בבלוג שלו. קריאה יפה ומרגשת. הנה קישור:

גיא פרל פסיכולוגיה עברית

מתוך דבריו:

שיר מס' 3 במחזור 'ספטמבר באגם' (עמ' 20 ועל הכריכה האחורית של הספר), מלמד על מודעותה של קובליו לתהליך אותו ניסיתי לתאר: "אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר / גַּם שִׁיר לֹא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ / הַלַּיְלָה". שיר פשוט לכאורה זה מכיל בתוכו מורכבות רבה. קובליו אינה מנסה להבין או להסביר מדוע התעורר הצורך לבכות את אדוות האגם, כי אם מדלגת ישירות לקושי שיש למעשה היצירה להתמודד עמו. זהו ביטוי נפלא להכנעה ולעדינות המאפיינים את שירי וציורי הספר – קובליו מבקשת לשרטט את החוויה הפנימית, באמצעות התמונה החיצונית, תוך השארת הסיבות וההסברים מחוץ לטווח המילים. כאשר קראתי את השיר הוצפה הכרתי בתנועת ההתפוגגות וההתכלות המתמדת האצורה באדוות האגם, ודומה שללא הצורך לרשום רשימה זו הייתה נותרת אצלי מחוץ לטווח המילים – שם היא מתקיימת במלוא עצמתה.

צילום: איריסיה קובליו. האגם בפארק הרצליה

צילום: איריסיה קובליו. האגם בפארק הרצליה

2.

*

אַחֲרֵי הַחַגִּים הֵבִיאוּ תַּרְנְגוֹל

לֶחָצֵר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי גֶּדֶר הַבּוּגֶנְוִילְיוֹת

בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא קוֹרֵא אֲנִי חוֹשֶׁבֶת אִם הוּא נִצּוֹל כַּפָּרוֹת

אוֹ תַּחְלִיף לִבְרֵכַת הַקַּיִץ שֶׁל הַיְּלָדִים

וּמָה הֵם יַגִּידוּ בַּאֲרוּחַת לֵיל שַׁבָּת הַבָּאָה

אַחֲרֵי הַבְּרָכוֹת וְהַנְּטִילוֹת

וּמָה יַגִּיד הַתַּרְנְגוֹל

צילום: איריסיה קובליו

צילום: איריסיה קובליו

3.

הַשְּׁכֵנִים מֵהַשָּׂדֶה הֶחְלִיפוּ אֶת הַטַּוָּוסִים בַּחֲמוֹר
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן לָקַח לִי לְהַבְחִין
שֶׁקְּרִיאוֹת הַלַּיְלָה הִתְחַלְּפוּ בִּנְעִירוֹת בֹּקֶר
וְאִם הוּא אָפֹר אוֹ לָבָן
אוֹ סֶגוֹל בּוּגֶנְוִילְיָה

*

החמור

*


ההשקה

הזמנה להשקת ספר האמן החדש שלי

*

השקת טווסי הלילה

איריס איריסיה קובליו

 

קישור למקום ההשקה "בסטסלרס", כפר שמריהו

קישור לדף אמן, אודות, בהוצאת "אבן חושן"

להתראות

*


מותרת לצפייה

הפחד להיות מושלמת

 
בערב ראש השנה יצא לאור העולם ספרי החדש. הפעם כולו שלי. גם הכתיבה, השירים וגם האקוורלים הנלווים. הספר קטן למדי, בכריכה קשה אך רכה עד מאד, ספר שהוא גם שלם וגם סקיצה, גם צבעוני וגם מעודן, ספר שבדימדומים, באור שבין לבין , בשקט שבין קריאת ציפור לציפור.
כשהייתי ילדה אמרתי שוב ושוב שלא אתחתן. כי חתונה זה דבר מושלם. פחדתי להיות במעמד מושלם. בבגד צחור, בסדר מופתי, בטקס דתי, בתסרוקת, בנעלי שפיץ, על במה לנגד עיניים נעוצות בציפייה. פחדתי להיות יפה. הייתי יפה אבל עשיתי פרצופים לא יפים. פחדתי להיות זקופה אבל הייתי מאד כשרונית. פחדתי להישאר שעות רבות ערה בלילות אבל ברוב ילדותי הייתי בלילות לבנים מלאי טווסים.
הספר יצא בהוצאת אבן חושן.
שם הספר: מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה.
זו שורה מאחד השירים.
איריסיה קובליו
אפשר להגיד עלי הרבה מהכותרת הזו. גם מבלי לקרוא את השירים.
לעומת זאת מצפייה בציוריי האקוורל אי אפשר להגיד הרבה, בממד הזה, המסביר הפסיכולוגי, האומר על איריסיה דברים שבנפש. כי הציורים, אקוורלים קטנים של נופים, צויירו במקומות שאלוהים היה איתי.
ואני ישבתי על ברכיו והייתי אני. מושלמת.
 
אמש עשיתי חניכה לספר, מן השקה פרטית. נסעתי לירושלים לבית האבות של ידידתי חברתי האהובה מזה שנים רבות, ציפורה בת ה -97, למסור לידיה את הספר ולקרוא ממנו כמה שירים עבורה. היא הייתה שכנתי בדלת ממול בזמן שחייתי בירושלים כסטודנטית. מאז היא הכי קרובה לתיאור הזה של לשבת על ברכי האלוהים. אבל לא בשלמות. אלא בשכנות לשלמות. כי היא הכי קרובה למקום שבו אני יכולה להיות כמעט לגמרי אני, בלי פחד.
בזמן שדברנו על הספסל בחצר הירושלמית, בן זוגי צילם אותנו פה ושם. לא ידעתי שקלט סרטון בו אני מספרת לה על השנה שחלפה, באופן כה לא מושלם ולא רהוט, עם שגיאות בדיבור, לא ספרותי אבל כה אמיתי. העליתי את הסרטון ליוטיוב. ואני משחררת אותו לכאן בהיסוס רב. זו עלייה על הבמה. ללא עריכה וללא איפור וללא בימוי ולא צפוי. בינתיים הסרטון כאן מותר לצפייה.

%d בלוגרים אהבו את זה: