תגית: איריסיה

ויקיפדיה: מסע

תהליך כתיבת ערך לויקיפדיה הוא מסע, הליכה הלוך ושוב, טיפוס וגלישה, חפירה עמוקה עם שמחת מציאת פיסת מציאה, שלפעמים מתחברת לפיסה אחרת ולפעמים לא, ואז פאזל גדול נפרש על מפה שישים שנות חיי ( כמעט) וצריך להחליט מה כן ומה לא, לצמצם, לתמצת, לזקק, לבדוק שוב ושוב, לקבל אישורים מהנהלת ההנהלות ולשחרר למרחבי הרשת יודעת כל.
הייתה לי הזכות הגדולה לעבוד עם העורך המסור, האינטליגנטי, הנדיב, הפתוח, הגמיש אך גם קפדן ודייקן, הטוב ביותר שיכולתי לבקש (ובאמת בקשתי) Noam Dovev. תודה ענקית לך נעם.

והנה הקישור איריס איריסיה קובליו ויקיפדיה


יהיה כמו שחלמנו

יהיה כמו שחלמנו אחרי השלגים
כשנגמרו הצללים הכחולים
וחודי האשוח השחורים
כל הילדים כמו כל הכוכבים
נצנצו אי שם בלעדינו
ואנחנו
החלקנו והחלקנו
בלי גוף או מזחלת
נטולי זמן
ותעתוע

41080581_284595715490958_4108864005127274496_n (1).jpg


תפיסות כוזבות

הביולוגיה של האמונה. אני לא מבינה בביולוגיה ופיזיקה אבל הספר הזה מחזק אותי באוגוסט הזה. כתב אותו מדען חוקר של התא והוא חושף תגליות שתא מושפע ויכול להתנהל לפי הסביבה ולא בהתאם לגנטיקה, התפיסה המקובלת. החומר הזה לא זר לי וזו לא פעם ראשונה שאני נפגשת בו. הוא לא ״גילה את אמריקה״ בשבילי, אבל בחום אוגוסט, אחרי שנה מטלטלת, שמחה לפגוש אותו שוב.
הסביבה, בעיקר ההורים והוריהם, הגננות והמורים הראשונים שותלים בנו אמונות כוזבות ומכיוון שאנחנו כביכול באים לעולם ״נקיים״ (זה לא מדויק בכלל) וישנו מקום רב לאמונות הכוזבות שמשתילים בנו.
למשל ילדים של ניצולי שואה יגדלו ויתפתחו כניצולי שואה בעצמם וברוב המקרים יעבירו את זה גם לדור שאחריהם. זה יבוא לידי ביטויים שונים שיכולים להיראות בברור לפעמים רק במבט לאחור. אני אישית יכולתי להיות שונה לגמרי לוליא הייתי נחשפת בגיל תיכון לעולמות ״רוחניים״. גדלתי בבית ששולל מנהגים דתיים כלשהם, מסורת, ידע פסיכולוגי פילוסופי רוחני וערכים אקדמיים אחרים. החל מגיל 15 אני חווה מפגשים מכוננים עם נצרות והינדואיזם (יוגה ומדיטציה) כשההינדו ממשיך ללוות אותי במסלול חיי בצורות שונות. בדרך היוגה למדתי למשל על חשיבה חיובית שיכולה לשנות גנטיקה. הלימוד הזה אורך שנים רבות של התנסות והתנגדות, מרד וכניעה, בגלל התפיסות הראשוניות שהוטמעו בי מאז לידתי: שהעולם רע, שאין חברים, שהכל מלא חיידקים ומחלות, שאסור לבהות ולחלום, שצריך לאכול מהר, שהכומר (או הצוענים, או הזאב מכיפה אדומה, או השוטר) יחטוף אותך, שסקס זה דבר מלוכלך ואפל, שאסור לחשוף ולספר על עצמך, שעוקבים אחריך לכל מקום.
אז עשיתי הכל הפוך. בערך. אבל החרדות והתפיסות הכוזבות השואתיות האלה מלוויים אותי תמיד. אני חושבת שעל הרצף הזה של חרדות ומרידות נולדה האמנות שלי. היצירה האישית. אז אני מלאה בהכרת תודה לנקודות ההתחלה הקשות האלה בחיי שאפשרו לי להתפתח ולחפש סביבות הפוכות כדי לגדול למה שאני.
הציור: פרט מתוך עבודה מסדרת כיפה אדומה, 1999.
הספר: "הביולוגיה של האמונה" מאת ד"ר ברוס ה' ליפטון, הוצאת פראג.
*
כיפה אדומה- פרט 3.jpg

לגרף עלים

אני יושבת לקפה בחצר בחמש וחצי בבקר ומעבירה אצבע משוטטת ובוהה בפייסבוק תוך כדי האזנה לצפרי העצים המתעוררות. נשמע פיוטי עד כה. מלוות אותי מחשבות שקטות על בן זוגי שממנו נפרדתי השנה, בעקבות הסדר שעשיתי אתמול במגירה השלישית של שידת הציורים שלי. ספרתי יותר מ 300 רישומים שציירתיו בשנתו. כמעט תערוכה רטרוספקטיבית, מתעדת 18 שנים של מסלול עולה ויורד כמו בתרשים קרדיולוגי. בזמן המחשבות המסתובבות האלו אצבעי המשיכה להסתובב למעלה ולמטה בפייסבוק ואוזניי המשיכו להתענג על הצפרים. סקאיי כלבי הנאמן ישב על הכיסא מולי, עטוף בשמיכתו, אפו מונח על בהונות רגלי הימנית. למדתי שכדי להגן על פרטיותי צריך לסגור את המצלמה והמיקרופון של האייפד כשאני בפייסבוק. וכך עשיתי ואכן הפרסומות פחתו באופן משמעותי. אבל תוך כדי הרהורים על הדיוקנאות המעודנים שציירתי, בעיקר במחצית הראשונה של אהבתנו, אצבעי חולפת על מודעת פרסומת של מכון לתקשורת משקמת בזוגיות. לא עצרתי והמשכתי לעבר ציוריה של שירלי. שם דווקא עצרתי לרגע להתבונן בהנאה אבל מיד אחרי שירלי שוב הופיעה פרסומת לשיקום זוגיות, פרסומת שונה שכותרתה: אם רק יכולנו לדבר זה עם זו שעה קבועה בשבוע. כאן עצרתי לרגע להרהר באמירה והמשכתי לריקי וללוסי ולחברי ההודי קשב ונקטרמננדה. סיימתי בינתיים את הקפה והחתול הנודניק של השכנה הקפיץ את כלבי סקאיי בנביחות רמות שהפעילו אזעקת מכונית ברחוב שמתחת לחצר, שהעירה את הילד המתעורר בבכי בכל בוקר. סוגרת את הפייסבוק ומתחילה לגרף עלים יבשים. אמצע אוגוסט 2018. 

קישור לציורים:

רטרוספקטיבה של אהבה

GERAG 12


שחר

*

רַק עוֹד רֶגַע בְּבַקָּשָׁה
לִהְיוֹת בְּפַס הַשַּׁחַר הַזֶּה
כְּמוֹ בַּצִּיּוּר שֶׁל רותְּקו
מִתְעַרְסֶלֶת מֵעַל תְּהוֹם
תַּחַת שְׁמֵי רַבָּא
*
34038678_10216456790557118_4754152527472099328_n

קורסים באקוורל

971724_10201872082988544_1918770068_n

בשעה טובה מתחדשים שעורי הציור שלי במלואם, בהרצליה:

קורסים באקוורל (צבעי מים) בסיס (למתחילים) בימי ראשון בבקר ובערב

קבוצות לממשיכים ומתקדמים בימי שני ושלישי בבקר

שעורים פרטיים בימי רביעי וחמישי, בשעות גמישות.

השיעורים בסטודיו ביתי, מלא בהשראה וקסם, קבוצות קטנות (עד 5 אנשים), חניה בשפע.

בהנחיית איריס איריסיה קובליו, מאסטר באקוורל.

טלפון: 0528730367

IMG_1622

מאירה מוסתרת 1

IMG_0390

1

IMG_0273

S/W Ver: A0.03.24R

בשיעור 1

 


סיגלון 2018

1.

סִגָּלוֹן לְלֹא רוּחַ
הוּא כְּמוֹ תַּפְאוּרָה בְּאוּלָם נָטוּשׁ
6
2.
הַסִּיגָּלוֹן לֹא יָכֹול
בְּלִי הַחַיִּים שֶׁמִּתַּחַת
1.JPG
3.
לְפַעֲמוֹנֵי הַסִּיגָּלוֹן וְלָרוּחַ 
יֵשׁ רוֹמָן סוֹדִי
הַגַּנָּנִים מְנַקִּים
אֲבָל הֵם מִיַּד חוֹזְרִים
3.JPG
4.
הַדְּבוֹרִים מְנַחֲמוֹת 
אֶת פְּזוּרַת סִיגָּלוֹן הַמִּדְרָכוֹת
5

שביל

השביל הגיע לקו הסיום. היו בו כל עונות השנה ורבים מעונות הנפש. הוא היה חשוף ויבש, בוצי ומלבלב, קוצי ורב יופי. לפעמים יכולתי ללכת בו לאט ולפעמים רק להביט בו מבחוץ. ידעתי שהוא שביל אבל רק כשהגעתי לקיצו יכולתי לראות את מקומו במפה המפותלת של חיי

מתחילה שביל חדש. האם יהיה זה עוד שביל? או אולי כביש? כביש מהיר

הציורים האחרונים מגבעת עדה, אפריל 2018

img836.jpg

img838.jpg

img840.jpg

img839.jpg

img837.jpg

_


חלון

חלון המטבח בבית בהרצליה הווה פינת ההשראה היומית המנחמת. בימים אלו הלבנדר והחמציצים שולחים זרועות לכל עבר, משתרגים בסורגים, מנסים לגרש את הפטוניות האחרונות. בדצמבר השמש חזקה במיוחד בחלון המטבח המתרוקן. הבית מתפרק לאט לאט. לא יודעת מה קורע יותר: המסלול האיטי, היסודי, או העזיבה באחת.
מצרפת אקוורלים קטנים וציורים דיגיטאלים באייפד. הרצליה, נווה עמל, 2010-2017

בוקר בחלון המטבח

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2015

*

18216439_10212940753418387_6627043037787682256_o.jpg

איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2014

*

IMG_1908

*

חלון 6

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2015

*

ערב יורד 2.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2016

*

חושך נובמבר.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2014


לצלם כדי לצייר

מתוך דברים שאמרתי לתלמיד שלי:
כשהמטרה של הצילום שלך היא כדי למצוא פריים טוב לציור, החיפוש משתנה. למדת צילום מקצועי ואז טיילת בנופים שונים כדי לצלם. תפיסת הצילום כצלם הייתה שונה בתכלית. יצאו לך צילומים מדהימים. הבחירות שעשית התאימו באופן מושלם למגזין צילום מקצועי איכותי, אבל לגמרי לא התאימו לציור. במיוחד לא לציור בצבעי מים. היית מתוסכל. המשכת לצאת לצילומים אבל פתאום התבלבלת. זה יתאים או לא יתאים לציור? הציורים שציירת מהצילומים שלך לא נראו טוב. נכשלו כביכול. ואז התחלת לבחור צילומים מהאינטרנט שיענו על התנאים של הציור. זה היה פחות אישי ויותר טכני. כמו לבנות פאזל. זה לא ממש עניין אותך. 
לצייר ממש בחוץ, בנוף, זה עניין אחר שדורש אימון והיערכות פיזית נפשית שונה. 
אז מהם התנאים שנדרשים לצילום אישי שיתאים לציור, ואני בעיקר מדברת על ציור אקוורל?- ראשית חפש מקום שמדבר אליך ואתה אוהב. אבל זה לא מספיק. עדיף שזה יהיה מקום עם פרספקטיבת עומק, קרוב ורחוק, מאד מגוון מבחינת הצבעים והימנע מקונטרסט גדול ( שטחים מוצללים כהים לא נראים טוב במבעי מים). השתמש בפריים הטבעי של המצלמה כדי לקבוע את פריים הציור. את הקומפוזיציה. צלם 10-20 צילומים של אותו מקום כשהמטרה היא לא הצילום הטוב אלא הפריים או הקומפוזיציה המושלמים. את זאת תוכל לראות רק כשתתבונן בצילומים בבית. בשטח (בנוף) אתה מחפש רק פריים שכולל צבעים, אור, עומק, נקודת אחיזה, רחוק וקרוב. ההתייחסות למצלמה צריכה להיות כאל כלי רישום. כלי של סקיצה. אתה מתחבר למקום ויוצא למסע חיפוש חיצוני ופנימי כאחד בעזרת הכלי הזה. הכלי הזה הוא האמצעי.
ואז בבית, העבר את הצילומים למחשב או לטאבלט ובחר מה כן ומה לא. הבחירה הזו משתכללת עם הזמן. גם אותה צריך ללמוד. 
היציאה לטבע, החיפוש של מקום אחד להתחבר והצילום עצמו הם רק התחלת התהליך ובהמשכו אתה ממשיך את החיפוש אחר הצילום הנכון לציור. הבחירה שלך מאד משמעותית. היא כבר חלק מהציור. 
בשלב הבא אתה יוצר פינת עבודה, או מול מחשב, או על יד טאבלט או מחשב נייד, (אפשר להדפיס את הצילום הנבחר) . בחר פריים אחד מתוך עשרים ניסיונות בערך. רשום את הפריים על דף צבעי המים ואז צא לדרך. הצילום צריך לשמש זיכרון והשראה. אינך חייב להיצמד אליו אלא לתרגם אותו לידע שלך בציור אקוורל. 
בשלב זה אתה כבר טיפסת את מחצית הדרך על אחד ההרים. הרבה הרים כאלה עוד יופיעו בדרך. כל הר מיוחד לעצמו, אחד ממסלול במפת הדרכים שלך בעולם הביטוי הציורי.
*
מצורפים ציור וצילום שלי.
הצילום משמש השראה, קומפוזיציה, מיקום, זיכרון של חוויה רגשית במקום.. הוא איננו עומד בקריטריונים של צילום טוב ומעניין. בציור אני מפליגה למחוזות האקוורל הקסומים.
_
22281974_10214464267625290_2854317987914585230_n (1)
IMG_3396.jpg

%d בלוגרים אהבו את זה: