גֶּשֶׁם מְגָרֵד בַּחַלּוֹן.

פְּרִיחַת אַפְּרִיל שְׁחֹורָה

*

הַצִּפֳּרִים לוֹעֲסוֹת אֶת הָאֲוִיר 

הָאוֹר רַק הִתְחִיל

וּכְבָר מְהוּמַת עוֹלָם

*

כִּפַּת הַסִּגָּלוֹן פּוֹרַחַת

מְפַזֶּרֶת פַּעֲמוֹנֵי לִילָךְ עַל הַמִּדְרָכָה

לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין אֱלֹהִים

*

לַחַרְצִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

אֵין כֹּחַ לַהֶעְלֵם

הֵן מְחַכּוֹת לְל"ג בָּעֹמֶר

*

השבוע פרסם הפסיכולוג ומבקר השירה גיא פרל רשימת ביקורת בבלוג שלו. קריאה יפה ומרגשת. הנה קישור:

גיא פרל פסיכולוגיה עברית

מתוך דבריו:

שיר מס' 3 במחזור 'ספטמבר באגם' (עמ' 20 ועל הכריכה האחורית של הספר), מלמד על מודעותה של קובליו לתהליך אותו ניסיתי לתאר: "אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר / גַּם שִׁיר לֹא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ / הַלַּיְלָה". שיר פשוט לכאורה זה מכיל בתוכו מורכבות רבה. קובליו אינה מנסה להבין או להסביר מדוע התעורר הצורך לבכות את אדוות האגם, כי אם מדלגת ישירות לקושי שיש למעשה היצירה להתמודד עמו. זהו ביטוי נפלא להכנעה ולעדינות המאפיינים את שירי וציורי הספר – קובליו מבקשת לשרטט את החוויה הפנימית, באמצעות התמונה החיצונית, תוך השארת הסיבות וההסברים מחוץ לטווח המילים. כאשר קראתי את השיר הוצפה הכרתי בתנועת ההתפוגגות וההתכלות המתמדת האצורה באדוות האגם, ודומה שללא הצורך לרשום רשימה זו הייתה נותרת אצלי מחוץ לטווח המילים – שם היא מתקיימת במלוא עצמתה.

2.

*

אַחֲרֵי הַחַגִּים הֵבִיאוּ תַּרְנְגוֹל

לֶחָצֵר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי גֶּדֶר הַבּוּגֶנְוִילְיוֹת

בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא קוֹרֵא אֲנִי חוֹשֶׁבֶת אִם הוּא נִצּוֹל כַּפָּרוֹת

אוֹ תַּחְלִיף לִבְרֵכַת הַקַּיִץ שֶׁל הַיְּלָדִים

וּמָה הֵם יַגִּידוּ בַּאֲרוּחַת לֵיל שַׁבָּת הַבָּאָה

אַחֲרֵי הַבְּרָכוֹת וְהַנְּטִילוֹת

וּמָה יַגִּיד הַתַּרְנְגוֹל

3.

הַשְּׁכֵנִים מֵהַשָּׂדֶה הֶחְלִיפוּ אֶת הַטַּוָּוסִים בַּחֲמוֹר
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן לָקַח לִי לְהַבְחִין
שֶׁקְּרִיאוֹת הַלַּיְלָה הִתְחַלְּפוּ בִּנְעִירוֹת בֹּקֶר
וְאִם הוּא אָפֹר אוֹ לָבָן
אוֹ סֶגוֹל בּוּגֶנְוִילְיָה

*

החמור

*

1.

הַשֶּׁמֶשׁ מַשִּׁילָה מִן הַיַּעַר

אֶת וִילוֹנוֹת הָעֲרָפֶל

רַק עַל הַר הַכֶּתֶר הַפִּרְאִי

נוֹתַר עָנָן כָּסוּף

מְמַהֶרֶת אֵלָיו

2.

עָנָן כָּסוּף

מִתְעַכֵּב בְּאֶמְצַע הָהָר

מְפַלֶּסֶת דֶּרֶךְ הַיַּעַר

לְהַסְפִּיק לְהַגִּיעַ

3.

צִרְצָרֵי הַחִיטָּה הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתַיי

אֶל צִפֳּרֵי הַיַּעַר

אֲנַחְנוּ עוֹלִים בִּשְׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל

אֶל עֲנַן הַכֶּסֶף

הַמִּתְרַחֵק

4.

כְּמוֹ אֵצֶל רוֹתְּקוֹ

הַחַלּוֹן נֶחְלַק לְשָׁלוֹשׁ

מְשִׁיכַת עַרְפֶל

יַעַר אֲפֵל

אָחוּ דּוֹקֵר

5.

הָעֲרָפֶל נָע שְׂמֹאלָה

הַיַּעַר עוֹמֵד בַּמָּקוֹם

אוֹ שֶׁמָּא הַזְּמַן נָע

וַאֲנִי לֹא

6.

הַחֹשֶׁךְ לוֹכֵד אֶת הָהָר לְאַט

רוּחַ נְטוּלַת עוֹנָה שׁוֹרֶקֶת בְּחַלּוֹן

קַר בִּלְעדיך

7.

הֶעָנָן מְפַסֵּל אֶת הָהָר

הָהָר בָּא וְהוֹלֵךְ

הֶעָנָן נִשְׁאַר

8.

מִבַּעַד לַחֲרִיצֵי הַיַּעַר

מַבְזִיק הָאֲגַם

הַחֵץ מוֹרֶה יָמִינָה

אֲבָל אֲנִי פּוֹנָה  לְאָחוֹר

9.

הָעֲרָפֶל וְהָהָר

בִּלְתִּי נִפְרָדִים

אַךְ אֲנִי נִפְרֶדֶת

מֵהֶם

*

שירים ואקוורלים: איריס איריסיה קובליו, Reith אוסטריה, יוני 2015

*

איילה– שיר ואקוורל בפוסט הקודם