תגית: איריס

פיגומים

איריס קובליו, אקריליק, פברואר 2015

איריס קובליו, אקריליק, פברואר 2015

היינו על ענן אבל החלטנו לרדת לחוף לשעה, לטעום מִיָּם  הלילה האחד האפשרי. חיפשנו מקום. מצאנו סוכה עם פיגומים. פחדנו לטפס, למרות שבאנו מהמרומים. אז ישבנו על המדרגה הראשונה והחלפנו ריחות.
רגע לפני שעלינו בחזרה לעננים, כל אחד לעננתו, ראינו את קווי הקצף על מפת הים השחורה.
הירח המלא של החג נעלם
איריסיה קובליו, אקריליק, פברואר 2015

איריסיה קובליו, אקריליק, פברואר 2015


פנקס הדברים הטובים

יום ההולדת שלי המתקרב ועוד כמה דברים אחרים הקרבים והולכים, מזכיר לי שבדיוק לפני שנה קניתי מחברת, פנקס בעצם, כדי להכריח את עצמי לכתוב בו מדי לילה לפחות שלושה דברים טובים שהיו באותו יום. עמדתי במשימה. שנה שהייתה לי קשה במיוחד, בקריאה לאחור נראית ממש נהדרת, מלאה בפלאים יומיומיים. היו לילות רבים שממש בהיתי בפנקס ולא ידעתי מה לכתוב. ואז נאחזתי בפרח צהוב שראיתי על גדר בשביל הכניסה לרופא השיניים שגזר על עקירת שיניים  הכרחית (ברחתי לו בשארית כוחותיי ועד היום שיניי בפי), או בברכת לוטוסים קטנה בין בנייני מתכת אפורים ברמת החייל מול המרפאה של המנתח שחתך את אפי, בצילום הפרחים הסגולים על השמלה שלי הפרושה על כביש איילון דרום, כשמעלי בדיוק כיפת הברזל לוכדת את אחד ממטח הטילים ההזוי על תל אביב, ציפור דררה ירקרקה על ענף עץ בחצר שלי הנראה מחלון הסטודיו שלא הרביתי לצאת מתוכו השנה, פרפר על הכרית בשעות נטולות השינה  על המיטה האהובה שלי והמשתדלת לנחם ללא הצלחה יתרה.
לכתוב שלושה דברים טובים במשפטים קצרים, תמציתיים. כעובדות. לפעמים היו ארבעה. או חמישה. לפעמים הייתי הולכת לטייל עם הכלב ונאחזת בענן או חצי ירח ואומרת לעצמי: תזכרי את היופי הזה שיהיה לך נקודות לכתיבה.
(לא כתבתי שיצא לי ספר השנה. כי רק עכשיו התחלתי לעכל את קיומו הניסי )
ועתה, במבט של שנה לאחור, אני קוראת את כל ה 365×3 נקודות האור ורואה שהייתה זו שנה רבת אור.
פטנט מומלץ לכל אחד. לאסוף בסבלנות ולקרוא בתום שנה ממועד ההתחלה.
הייתה זו שנת פלא.
 
ובנוסף כתבתי מדי כמה ימים מעין נספח: משאלות ובקשות. חלקן נראו בלתי אפשריות ולא הגיוניות.
אז במבט לאחור אני מגלה שכמעט כולן התגשמו. לא ייאמן.
ב 20 למרץ יום הולדת לי. שיהיה במזל טוב.
*
פנקס הדברים הטובים
ספרי האמן שלי כאן:

לחפש את המחיקה המדוייקת

ניקול

ניקול

גיליתי את המטלית הלחה תוצרת ניקול. היא מוחקת צבעי אקריליק בקלות. עם קצת יותר מאמץ היא תמחק גם צבעים בני שנתיים. בשביל מכורה כמוני למחיקות מציאה כזו היא תגלית. אפילו ריחה של המטלית סביר ולא גורם לי התעטשויות, גירודים או טעם מר בלשון.

סינסתזיה: מנגנון נוירוביולוגי שגורם לערבוב חושים או מיזוג בין החושים השונים: להריח או לשמוע צבע. להריח או לטעום צליל, יכולת לאחד שני חושים ביחד ואף יותר.  אין מחיצות בין החושים. כשאני מציירת הסינסתזיה המולדת שלי חדלה להטריד. הכל נעשה אחד. אני ומה שנקלט דרכי.
 
התשוקה לצייר ים: אולי הייתי גולש גלים בגלגולי הקודם. אולי אהיה בהבא. לפעמים אנחנו נמשכים למה שנהיה. אבל אני לא חושבת שהמשיכה שלי לים היא ספורט… והיא לא ים בכלל. היא סוג של ביופיליה.
 
ביופיליה ע"פ ויקיפדיה היא התאוריה שיש קשר אינסטינקטיבי בין האדם לבין הטבע או מערכות חיות אחרות. מראה פתאומי של טבע יכול ליצור תחושת עונג ושכרות, כמו ים שמתגלה פתאום בעיקול דרך פתלתלה, או קרן אור שמש פוגעת על עלה, או תחרת קצף ים מתרוממת ברוח.
 
כשאני מחפשת את הקו הנכון בתת סדרת הציורים הללו, מתוך מחזור הים, אני מנסה לדייק ומוחקת את המיותר. המטלית הופכת לכלי עבודה ואני אוחזת בה כבמכחול או עפרון פחם (האהוב עלי ברישום). למרות שמטליות ניקול מיועדות לניקיון, עבורי הן כלי להסרת השכבות המיותרות שמצטברות, כי כך דרכו של עולם החומר: שכבות שכבות המסתירות את המקור, או במילים אחרות מסתירות את מי שאנחנו באמת
 
שלוש עבודות שנעשו בעזרת מטליות ניקול:
איריס איריסיה קובליו, אקריליק ומטלית על בד

איריס איריסיה קובליו, אקריליק ומטלית על בד

איריס איריסיה קובליו, אקריליק ומטלית על עץ

איריס איריסיה קובליו, אקריליק ומטלית על עץ

10259836_10205944240469936_4594306236212445634_n

איריס איריסיה קובליו, אקריליק ומטלית על עץ

*


נעוצה בנובמבר

*

אַתְּ  בַּהַכְחָשָׁה.

שֶׁמֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר נְעוּצָה בַּשָּׁמַיִם

אֶת זֶה אַתְּ יוֹדַעַת

אֲבָל אֵינְךָ יוֹדַעַת אִם

צַמֶּרֶת עֵץ

אוֹ עָנָן שָׁחֹר

לְפָנַיִךְ

*

איריסיה קובליו, אקוורל, הרצליה, 2008

איריסיה קובליו, אקוורל, הרצליה, 20081

את האקוורל הזה, משנת 2008, מצאתי במחשב שלי.  שכחתי מקיומו. הוא כנראה במחברת מהיומנים האינסופיים שלי. אני זוכרת שצויר בהרצליה באחת ההליכות האלה שלי, שבהן אני נאחזת בכל כוחותיי בנראה, בנקלט בעיניי , המחפשות תמיד אחר איזה צירוף מנחם. 

אני מהרהרת לעצמי, הכחול הזה היה יכול להיות אגם או נחל, כביש או ברבור. אני חושבת שרציתי אז לעוף ולא ראיתי מוצא. המוצא לפעמים בתחתית. במקום שבו את עוצמת את העיניים המותשות ומאפשרת לכל להוביל אותך. לאן שתגיעי- טוב.

*

השיר והאקוורל הזה יכלו להיות בספר שלי.

הספר יצא לפני כחודש אבל בהרגשה שלי יצא מזמן. לפני עידנים. מרחק מייסר נפער.

האקוורל הזה צויר לפני עידנים. אבל כאילו אתמול, אי שם בקצה של רחוב נושק לשדה.

אני חושבת שהשדה כבר לא קיים. שבע שנים ושבע שכונות חדשות ביני ובין אותו ברבור

*

הספר שלי

מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה

מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה

*

קישור אודות הספר בהוצאת "אבן חושן"

*

הפוסט הקודם שלי, למי שרוצה עוד קצת להיחשף לאיריסיה בנובמבר: 

בחדר כזה: טקסט נסיוני עם פיזמון

*

תגובות יתקבלו בברכה


תשושת הרגע הזה

*

חלפתי על פני ברוש מעוטר בשלל בוגנויליות

המדחום במכונית הראה שלושים מעלות

אבל הקור הנושב על בטני הניע אותי מלעצור

למרגלות הברוש עמד כלב גדול שחור ושעיר

אולי גם בגלל זה לא עצרתי

לצלם

לאיסטגרם למשל

למה לצלם

כי היופי הזה לפט אותי והיה התגלמות של הרגע הזה

אך מייד להקת מחשבות דביקה סחררה את ראשי

והפעילה את שארית זרימת הדם  בחזי

(אחרי מספר לא מבוטל של מבחנות שנלקחו ממנו הבוקר)

איזה מזל יש לי שלפעמים אני נוסעת לעבודתי דרך רחובות פורחים

איזה מזל שעדיין יש לי עבודה

אפילו שמהשבוע הבא כבר לא

איזה מזל שהשבוע הבא לא באמת קיים

כי ככה כתוב ב"כוחו של הרגע הזה"

אולי  "הזה" שאליו ניתן להגיע הוא הרגע לעצור

על יד הברוש המעוטר למשל

אבל המשכתי לנסוע

הלוך

וחזור

איזה מזל שיש דבר כזה "חזור"

(גם כשההלוך מוטל בספק או נגמר)

הנה יורד מחסום הרכבת לצד הכביש החדש שנסלל בנחישות

וכך מתאפשר לי  לראות מקרוב את ערימות העפר הנושפות בפניהם המיוזעים של העמלים

ועוד לראות

איך אני, במכונית הקרירה

מתייפחת לסרוגין על

הא ועל דא

הבילים

*

כוחו של הרגע הזה


זמן פרחים

במסגרת ההכנות הפנימיות להקמת התערוכה הקשורה להצפת פרחים, שתפתח ב- 14 למאי, בגלריה גרוס, בבוגרשוב, ת"א, שוטטתי בין דימויים שונים, ציורים וצילומים שלי, שאגרתי בתיקיות המחשב. הדימויים משנת 2000- ועד היום.

v

לקריאה נוספת באותו נושא אפשר כאן: פרחים מכוננים


%d בלוגרים אהבו את זה: