תגית: אמנות

השושנים של ברכה

השושנים של ברכה 1.jpg

ברכה מתה. מודעה צחורה על השער המתקלף. אהבתי לעבור דרכה עם הכלבלב בטיול אחר הצהרים. גיליתי אותה לפני כשנה. בעצם קודם גיליתי את שיח השושנים שלה שהציץ מבעד לפתחי השער, בוהק בשמש הפז האלכסונית. לפעמים הייתי רואה אותה עומדת בפתח הבית הקטן שלה שהיה אחד הוותיקים בשכונה. כשהשער היה פתוח אפשר היה לראות את שיח השושנים שלה במלוא תפארתו. צבעם הכתום אדום זורח היה נדיר. לא ראיתי כמותם באף מקום. פעם אחת העזתי לצלם אותם מהר מבעד לפתחים ופעם אחת עצרתי כדי להחליף אתה כמה מילים. שאלתי לשמה והיא סיפרה לי עוד כמה דברים, חלקם נשמעו "מן העולם הזה" וחלקם לא. רציתי לבקש ממנה שושנה אחת ולא העזתי. היום עברתי שם עם לאה, השכנה שלה , שהיא לפעמים בת לוויתי לטיולי הכלבים וביקשתי ממנה שתגזוז לי שלושה פרחים למזכרת. לאה, בת ה 79, שאין לה שום עכבות בשום עניין, נכנסה לחצר וליקטה עבורי זר קטן. ברכה עזבה את השכונה בת 96. ציור אקוורל. מרץ 2017.

*

והנה כמה אקוורלים נוספים של השושנים, לאחר יום ויומיים

השונים של ברכה 2.jpg

*

השושנים של ברכה 3.jpg

*

השושנים של ברכה 4

*

השושנים של ברכה 5.jpg

יהי זכרה ברוך

והנה עוד שלושה שנוספו ביום השלושים לזכרה:

ברכה לסקיצות 1.jpg

*

ברכה לסקיצות 2.jpg

*

השושנים של ברכה 8.jpg

איריס איריסיה קובליו, אקוורל, אפריל 2017

*

*

*


זיכרונות מארנבת הפרגולה

ציור שציירתי לפני כמה שנים, הגב כאב מאד, בדיוק כמו היום, ישבתי בפנים, גשם עז ירד בחצר  וציירתי. כי זה הדבר היחידי שיכולתי לעשות.

%d7%91%d7%97%d7%a6%d7%a8-6

ועכשיו: הכל נראה כאן אותו הדבר. התפאורה לא השתנתה. האם אנחנו משתנים בתוכה? סביר להניח שפה ושם. לרוב לא. רק עייפים יותר. בלויים יותר.
בציור: החצר שלי עם פרגולת העץ המזדקנת תלויית העציצים. קרן שמש מנסה לפלס דרך, בקיץ היא מצליחה כמו מחט פוצעת, בחורף היא מסתתרת ונעשה כאן חשוך. הסתיו בארץ הזאת כל כך מהיר. בא בבת אחת, לא מספיק ונעלם מאחורי ענן זועף הנדחף להכריז חורף. היום, החמישי לאוקטובר 2016 ,עדיין לא ירדה טיפת גשם אחת מנחמת לפזר מעט את האבק שהצטבר על העלים ועל הלב. אקלים זה דבר משונה , כמו מופע תיאטרון, לו יכולנו להבין אותו כך ולא לכעוס כשקיץ מסרב לצאת לנו מהסיסטם ומצד שני כשהוא מכה באיים הקריביים, מאיים על המקום שאני הכי אוהבת בעולם, האשרם בבהמס, משם חזרתי לא מזמן, להציף בזעף, לשבור לנתץ להטביע. מחשבותיי נודדות מכאן, הרצליית שלובת הבוקר שאחרי חג, אל חבריי באי. ואל מוכיי ההוריקן המשתולל. והשאלה הזאת על היעדרות האיזון וההרמוניה בעולם הזה ומה המטרה של כל זה

והנה עוד אחד מאותו יום:

%d7%a4%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%94-12

 

ואם כבר פרגולה, אז שיר מהספר שלי מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה שיצא בדיוק לפני שנתיים:

*

הַבֹּקֶר אֲנִי מְדַמָּה אֶת הַפֶּרְגוּלָה

לְעֵץ הַבּודְהִי

וְאֶת תְּנוּעַת הֶעָלִים לַזְּמַן לְלֹא חֲלוֹף

הִנֵּה הָאַרְנֶבֶת עָפָה

אָזְנֶיהָ כְּנָפַיִם חוֹתְרוֹת

בָּאֲוִיר לְלֹא אֲוִיר

מֵעַל הַפְּסָגוֹת הַנְּעוּצוֹת בַּשָּׁמַיִם

רַגְלֶיהָ הַפְּצוּעוֹת מְצַיְּרוֹת שָׁטִיחַ

לְרַגְלָיו

*

ואם כבר ארנבת

אז עולה הזיכרון של הארנבת שמצאנו וקראנו לה ששת. אימצנו אותה לכמה חודשים והיא כמובן הוותה מקור להשראה לא קטנה:

IMG_5950.jpg

*

ומשם ששת הארנבת קופצת לשנה הזו, לספר "צעדים בשלג" ומופיעה בצורתה הזו:

צעדים בשלג.jpg

איריס איריסיה קובליו, אקריליק על עץ  1

מי ייתן והשנה תצליח הארנבת לקפוץ החוצה מהקערה

בדילוג!


סוד האיפור

 

תלמיד שלי  אמר לי  אמש: דברים שאת אומרת על צבעי מים נשמעים כמו בספר "הסוד". למה את לא מוציאה ספר כזה.. הכל נשמע כל כך ברור ופשוט. איך לא הבנתי את זה. חיפשתי בספרים רבים. לא מצאתי  דבר ממה שאמרת לי בשעתיים האחרות, בזמן שאני כאן, אצלך.

טוב, זה נשמע כמו פרסומת לשיעורי הציור שלי. ולמה לא. מותר. וגם מותר להתפרנס בכבוד ממשהו שיודעים ואוהבים. ידע שצברנו ומעבירים הלאה. ללמד צבעי מים זה להעביר יידע. זו לא טכניקה. אבל תלמידים אוהבים לחפש טכניקה. הרבה ספרים נכתבו על טכניקות. בדרך כלל הם מגלים שזה לא מה שהם חיפשו.

לכתוב ספר זה טוב. וזה יכול להיות ספר שונה, עם נקודות פתיחה שלא הופיעו עד כה בשום ספר שמדבר על צבעי מים. וזה אפילו יכול להיות להיט (עם ההשקעה הנכונה) אבל האם זה יכול לבוא במקום להגיע לכאן? להגיע שוב ושוב, שבוע אחרי שבוע, להצטופף בדירה נחמדה בקצה שכונה, לקבל קפה שחור עם ג'ינג'ר ולימון, לפעמים עוגת נוטלה או ורדים, להתבשם מענף סיגלון שנתלש לפני השיעור ופיזר את סגוליו בין המטבח ועד השולחן הגדול, למרות שתלמידה אחת כבר שנתיים לא ציירה פרח אלא את החתול שלה מתכרבל בתוכה בסלפי מהאייפון , או אפילו שאחרת כבר בהפסקה מצבעי המים, קנתה אקריליק אמסטרדם וקנווסים קטנים ומנסה לצייר ים או חלון מאיזו גלויה ישנה שמצאה בקופסת ההפתעות, שתמיד מונחת איפשהו על איזה מדף.

אז הצטערתי שלא הקלטתי את עצמי, כי הוא אמר שדברי נשמעים כמו יהלומים של אקוורל. אני כבר לא זוכרת מה אמרתי. לפעמים תלמידים מוציאים ממני דברים שלא ידעתי שהם קיימים בתוכי. למרות אני מלמדת המון המון שנים, תמיד נדמה לי שאני צריכה להמציא את השיעור מחדש. אולי זה חלק מ"הסוד". אין לי מושג. ואחרי זה אני לא זוכרת כלום.

אז איך כל זה קשור לאיפור?

בחדר האמבטיה נשרפה הנורה. החלפתי לנורה חסכונית ולא שמתי לב שמסומן עליה אור קר. ואכן האור כל כך קר. כמו בחדר מתים. אמנם האמבטיה, הקרמיקה, הכיור, נראים צחורים להפליא באור החד הזה, כמו במלון שישה כוכבים, אבל פניי הנשקפות במראה מפחידות ביותר. אפילו מייקאפ ושפתון לא עוזרים. חשבתי על האור הזה כמסיר איפור קשוח. גם אם תשתמשי במערכת איפור יוקרתית ביותר, כשתסירי אותו ותראי את עצמך במראה באור הזה תביני שכל הסודות שלך נחשפו. ובעצם שום דבר לא יעזור לך גם אם תמהרי להחזיר את האור הצהוב החם לחדר האמבטיה. האם את עדיין תאהבי את עצמך, גם אחרי ניקוי הפנים, באחת עשרה בלילה, אחרי שסיימת להחזיר את השולחנות למקום ולרוקן את הצנצנות, להאכיל ולהוציא את הכלבים, לשטוף את המרצפות, לנקות הכיור, להוציא את הזבל, להשקות את החצר המאובקת מהקיץ, לסגור את הסורג, לכבות את האור בחדר העבודה ולצחצח שיניים מול המראה?

אני קוראת עכשיו את מה שכתבתי ומנסה לחשוב מה הקשר בין צבעי מים לאיפור. אולי צבעי מים הם איפור של הנפש  והם הסוד של לאהוב את עצמך גם באור הקר והמצוחצח במראה, בלילה, בינך לבינך, במעלה השנים שחולפות ומשאירות חריטות על עורך. רגע של מבט לתוכך. אולי אהבה.

איריס קובליו, סומק קרליין, טכניקה מעורבת עם צבעי מים, 1989

איריס קובליו, סומק קרליין, טכניקה מעורבת עם צבעי מים, 1989


שובו של הסיגלון. (וגם אוסף ציורי הכלבים שלי)

עֲנָנִים מִתְקַהֲלִים בְּמִזְרַח הָרְחוֹב שֶׁלִּי

בֵּין שׁוּרוֹת הַבָּתִּים הַמּוּגָפִים

הַשַּׁחַר עוֹלֶה בַּעֲצַלְתַּיִם

אֲבָל הַסִּגָּלוֹן  פּוֹרֵחַ שׁוּב

אֲנִי וְהַכְּלָבִים מְמַהֲרִים אֵלָיו

כָּל אֶחָד מִסִּבּוֹתָיו

סוֹף אוֹגוּסְט

*

*

אוסף ציורי הכלבים שלי:

סקאיי- לייט (כלב הרוח הקטן) הוא שלי כל השנה

קושקה הגדולה היא אורחת נוטה ללון  אצלי בעונות הקיץ

סקאיי וקושקה יוצאים לטייל, ציור אייפד, קיץ 2014

סקאיי וקושקה יוצאים לטייל, ציור אייפד, קיץ 2014

סקאיי לייט, רישום באייפד, 2014

סקאיי לייט, רישום באייפד, 20141

סקאיי בן שלושה חודשים, אקריליק על עץ, 2013

סקאיי בן שלושה חודשים, אקריליק על עץ, 2013

קושקה, ציור אייפון, 2013

קושקה, ציור אייפון, 2013

קושקה, ציור אייפון, 2013

קושקה, ציור אייפון, 2013

סקאיי, רישום, 2014

סקאיי, רישום, 2014

קושקה, קיץ 2013, ציור אייפון

קושקה, קיץ 2013, ציור אייפון

סקאי, ציור אייפד, 2014

סקאי, ציור אייפד, 2014

סקאיי, 2013, ציור אייפון

סקאיי, 2013, ציור אייפון

סקאי, ציור אייפד, 2014

סקאי, ציור אייפד, 2014

קושקה, ציור אייפד 2013

קושקה, ציור אייפד 2013

סקאי, 2012, צבע מים

סקאי, 2012, צבע מים

סקריי, ציור אייפון, 2013

סקריי, ציור אייפון, 20131

קושקה, ציור אייפון, 2013

קושקה, ציור אייפון, 2013

*

ועוד משהו קטן שמצאתי בדף הפייסבוק של חבר

10524630_10152342447051647_7812800946280452789_n

ועוד על סקאיי, כלב הרוח שלי, עם ציורים דיגיטאלים כאן: בקרים עם סקאיי


אלכסון

מישהי שאלה אותי היום מדוע הים אצלך עקום. עניתי אלכסון. אלכסון הוא קו נטוי וקו נטוי הוא נטייה.
נטייה היא הבעת רגש. מערכת יחסים. אהבה. משיכה. השתוקקות.
בדקתי האם הנטייה (האלכסון) היא מימין לשמאל או להפך? ראיתי שגם וגם.
מעניין לראות את הדיאלוג עם האלכסון הזה של האוצרת רחל סוקמן. איך בשקט בשקט היא העלתה אותם על הקירות ויצרה את גלי קולי.
בואו.

גלי קול

תערוכת יחיד של ציורים

גלריה משרד בתל אביב
זמנהוף 6 תל אביב.
ימים ב,ג,ד,ה 11:00-18:00 יום שישי 11:00-14:00

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ.

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ.

איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ


לצייר בצבעי מים

קל להתאהב בצבעי מים. כבר מהשיעורים הראשונים נחוות "תוצאות"- אקוורלים מלבבים ומפתיעים. אבל מעטים מתמידים להמשיך ללמוד ולצייר בצבעי מים. "התוצאות" כאילו נתקעות. כל עוד נלמדו "טכניקות" היה עניין והתקדמות, אבל כשה"טכניקות" נגמרות והעבודה המתמידה מתחילה, הכל כביכול נראה אותו הדבר. שוב ושוב הדף הריק והשאלות: אז מה חדש, מה עושים היום, מה עוד אפשר ללמוד וכו'. מעטים בנויים לסבלנות והעמקה. אלו שמתמידים מעבר לשנת לימוד אחת, עשויים להיסחף להתמכרות לצבעי המים הידידותיים והמתגמלים, ולאלו שמחפשים ביטוי עצמי, התבוננות פנימית, הלימוד הוא אינסופי. כי בעצם צבעי המים מפתיעים תמיד, דווקא בצניעותם, בממדיהם הקטנים לרוב, וגם במערכות היחסים שלהם עם הספר, המילה הכתובה.
 אני באופן אישי אוהבת את החיבור הזה, שיוצר מרחב שלישי הפורח בין הציור לטקסט. זהו מרחב שעוד לא נעלם מן העולם הקלאסי, טרם החל הדיגיטאלי, או טרם חיפשנו את הביטוי העז, העמיד, הבולט של ציור שמן או אקריליק, המדיף ריח של כן ציור בסטודיו.
הסטודיו הטבעי של צבעי המים זה הטבע עצמו. הברכיים יכולות לשמש ככן ציור וצלו של העץ כמחסה ביום חם. הסטודיו של צבעי המים יכול להיות שולחן קטן, ואף  שולחן המטבח או המגש על המיטה בחדר השינה. צבעי המים הם אינטימיים והם מבקשים להתכרבל בין דפנות הנפש, גם כשנפש מיוסרת ופצועה, גם כשהם מצטמצמים לצבעים כהים מונוכרומטיים עם דימוי של זעם או אימה.
צבעי המים שונים מרישום שגם הוא אינטימי ונייד בכך שהם עשויים ממים המאפשרים את השקיפות הפסיכולוגית והרוחנית של מעשה היצירה גם כשהיצירה מינימאליסטית. 
קו אחד חסר ספק בתוך הכתם המדייק הוא דבר שנרכש אחרי הרבה שנים של התמדה ואורך נשימה.
בהמס 206

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, בהמס 2006


לחפש את תדר הים המשכר

איריס איריסיה קובליו, אקריליק על ניר

כשלמדתי מוזיקה הייתי מכורה לדיביוסי. המורה שלי באקדמיה למוזיקה, פרופ' אנדריי היידו, דיבר על מהלכים הרמוניים שנוסכים הרגשת שיכרות. מדי פעם הייתי נפגשת במהלכים הרמונים כאלה אצל דביוסי. כלי הדם היו מתרחבים והרגשת עיקצוץ נעימה, או דגדוג מענג התפשטה מן האזניים לחלל הראש ומשם לכוון הלב והבטן. לפעמים הייתי מגיעה לפיק ברכיים של ממש.

במוזיקה שחיברתי בזמן היותי תלמידה במגמה לקומפוזיציה ניסיתי לתת למהלך הזה, של שיטוט "משכר", זמן שהות מוסיקאלית ארוכה. אצל דיביוסי המהלכים האלו היו קצרים מדי. המוזיקה שלו אינה נטולת דרמות ורגש קיצוני. חוקי התקופה האימפרסיוניסטים חייבו הגיון מוזיקאלי מותאם ואילו אני חיפשתי מישורים עילאיים.
במוזיקה שלי ניסיתי לחבר את אותם הרמוניות מרחיבות כלי דם ללא כל השתעבדות לחוקים ועם שינויים זעירים ביותר. זה לא היה חדשני כמובן. עשו את זה במינימליזם (מג'ון קייג' ועד פיליפ גלאס)  והשימוש במוזיקה אלקטרונית המשלבת תדרים מסוימים התרחב עם הזמן ואומץ בחום ע"י נויירולוגים חוקרי מוח מצד אחד ומצד שני מחברי מוזיקה לצרכים "רוחניים" כמו מוזיקה למדיטציות, הרגעה, הפרעות קשב וריכוז וכו'.
כשעברתי ללמוד ציור, המורה שלי ניל ווליבר לימד אותי לשהות בטבע. להתבונן. לתרגם את מה שאני רואה לצבע. הייתי זקוקה לשקט. לקולות של הטבע. גרנו בחווה מוקפת יערות ומושלגת בחורף. הייתי עירונית עד אז והקולות החדשים חדרו וחיברו את האצבעות שלי לקנווסים.
מאז עברו הרבה שנים. לא הלחנתי מוזיקה אבל חיפשתי את התדרים האלה שנארגים בתוך קולות הטבע ונאספים לצלילים ממכרים המשתנים באיטיות ולפעמים מצטרפים לאותה הרמוניה משכרת של דיביוסי.
לפני עשור הייתי מכורה לשדות. הייתי מציירת במקום מסויים באיזור לטרון שוב ושוב ושוב את אותה זרימת שדות הנפגשת באיזשהו מרחק היוצר את התדר הפנימי המענג. ואז נפגשתי בים של הבהאמס, שהוא לא ים של נופש עבורי, אלא מהות נפשית הקשורה לתפיסת מציאות. הים כאן בארץ מאד שונה. וגם לא. המשותף הזה הוא הנחקר אצלי בציור הים. התדרים של פני המים מרתקים את העין והתרגום שלהם בציור מנסה לתאר את ההתרחבות המתרחשת בתוכי בזמן הקשבה לצלילים ותדרים מסוימים. מה שנקלט ועובר דרכי הוא אותה שפה סודית שאותה אני מנסה לפענח. שפה סודית של מה שאנחנו מפרשים כקיימות. כמציאות.
איריס איריסיה קובליו, אקריליק על ניר
*
איריס איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריס איריסיה קובליו, אקריליק על בד

*

ציורי ים נוספים כאן

וזה ציור שקשור בדיעבד ליצירה הים מאת קלוד דיביוסי

איריס איריסיה קובליו, פברואר 2015, אקריליק על עץ

איריס איריסיה קובליו, פברואר 2015, אקריליק על עץ

*

מזמינה להפליג אתי

*


סיכום השנה שלי בציור (ומחשבות על מקורות השראה). חלק ב'

בחלקה השני של השנה (כאן החלק הראשון) "התאהבתי" בשכונה שאני גרה. יולי. אוגוסט 2014. בין אזעקה שכאן לבין אזעקות אחרות אני מצלמת באובססיה את בתי השיכון של שתי שורות שיכוני הרכבת והואדי ההולך ונעלם לטובת כביש 531 שמאחורי השכונה הזו. ואז מציירת באייפד. ואחר כך באקוורל. מלפנים ומאחור.

איריס קובליו, מרחב מוגן 1, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 1, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 2, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 2, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 3, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 3, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 5, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 5, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 6, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 6, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 8, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 8, יולי 201411

טיול בוקר 1

איריס קובליו, מרחב הגנה 9, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 10, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 10, ציור אייפד, יולי 20141

וזה משהו שכתבתי בין יולי לאוגוסט 2014:

על הכביש, אני מודדת במבט את הקילומטר הבא לפני. בעיקר אם

ישנם שוליים לעצירה פתאומית. האם הטלפון לידי. התיק על כתפי. האם אני
זוכרת היכן כפתור האורות המהבהבים. לכבות את האורות. לקחת את המפתח. לחפש
קיר או להשתטח. זה לא קורה לעיתים תכופות והידיעה שלא רחוק מכאן זה קורה
לעיתים כל כך תכופות ובעוצמות בלתי נתפסות, לא מפחיתה את החרדה בתוכי
שהולכת ונערמת מיום ליום. ועכשיו
שבת. שש בבוקר. אזעקה. בטלוויזיה משדרים תכניות ילדים. הבת בתל אביב שולחת
את האו.קיי. המוסכם ביננו אחרי כל אזעקה, ואימא שלי מתקשרת: את לבד? לא אימא,
בימי שישי הוא לא עובד בלילה. הכל בסדר. חוזרים לישון. ולא. הכל מרגיש
לא בסדר

ממשיכה באקוורלים מאותה סדרה של ציורים מהשכונה:

אוגוסט 2014:

איריס קובליו, אקוורל, מרחב הגנה 10, אוגוסט 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרחב הגנה 10, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 11, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 11, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 12, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 12, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 13, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 13, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, אקוורל, מרחב מוגן 14, אוגוסט 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרחב מוגן 14, אוגוסט 20141

והנה משהו שכתבתי באוגוסט 2014:

האקוורלים הללו הם קטני ממדים. הקיץ הזה קשה. השדה שהיה מאחורי הבית שבו
אני מתגוררת כעת הפך לעפר ואפר של כביש אינסופי שנסלל בהשמידו כל סיכוי
לעוד פריחה אביבית. היו כאן אפילו אירוסים מיניאטוריים. ותלתן כוכבי
וכחלית ההרים ואדמוניות. הגעתי לשכונה הזו כשכבר הייתה החלטה: להרוס.
לסלול. לאפר. לגרש את האביב סופית. השנה מלאו לי חמישים וחמש. כשחרדה
נאחזת בך, החל מקצה האף, ככדורי עופרת תקועים ועד שיפולי הברכיים, את לא
בטוחה שמישהו יוכל לעזור לך לצאת מזה. ונורא מאד לך כשאומרים שהמישהו הזה יהיה רק את עצמך.

את לא יודעת מי את עצמך כי

אבדו לך כל ההגדרות של את עצמך

סימה אומרת שזה טוב. נקודת האפס ממנה עולים לשלב הבא בסולם הנכון.

עושה אתנחתא עם ציור אייפד של הכלבלב שלי בחצר:

איריס קובליו, סקאיי, ציור אייפד, אוגוסט 2014

איריס קובליו, סקאיי, ציור אייפד, אוגוסט 20141

ואז בספטמבר הספר שלי כבר ממש הודפס ואחזתי בו נולד בבית הדפוס בירושלים. בספר "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" אקוורלים מהזמן שעד 2014.

התגעגעתי לשבת בשדות של ממש. ולא מול המסך או בחצר הזעירה שלי המוקפת ירוק סמיך סוגר. מזמן לא שמעתי טווסים וגם מזמן לא נסעתי למרחקים. מזמן לא שמעתי או קולו של האומץ.

נסעתי לאגם בהרצליה ובהשראת השירים והאקוורלים שבספר ציירתי את שני האקוורלים האלו:

איריס קובליו, אגם בפארק הרצליה, אקוורל, ספטמבר 2014

איריס קובליו, אגם בפארק הרצליה, אקוורל, ספטמבר 20141

איריס קובליו, עקבה בוכייה באגם, ספטמבר, 2014

איריס קובליו, עקבה בוכייה באגם, ספטמבר, 20141

מוסיפה לכאן מחזור שירים קצר מתוך הספר שלי:

ספטמבר באגם

 

1.

טָעָה הַמְשׁוֹרֵר

שֶׁמֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר הִיא הָאַכְזָרִית מִכֻּלָּן

שָׁעָה אֲרֻכָּה תִּנָּעֵץ בְּעֵינַיִךְ עַד זָב

וּבְאַחַת תִּסְתַּלֵּק

כִּמְאַהֵב

2.

יָרֵחַ דַּקִּיק הוּא הַשַּׁקְרָן בַּחִיּוּכִים

עֶרֶב וְלַיְלָה מַעֲמִיד פְּנֵי מְנַחֵם

בַּבֹּקֶר בּוֹגֵד

 3.

עֲרָבָה בּוֹכִיָּה הִיא הַמַּרְדָנִית בָּעֵצִים

יָפְיָהּ הוּא הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּקֵּף

בָּאֲגַם הַמַּחְשִׁיךְ

4.

אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר

גַּם שִׁיר לא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ

הַלַּיְלָה

 5.

צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם

אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת

בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל

אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק

וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק

 

 *

ואז באו אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

התגעגעתי לצייר באקריליק. התגעגעתי לים. התגעגעתי לעצמי.

התחלתי להסתכל במראה. בזהירות.

מתוך מחזור של פורטרטים של עידכוני פניי ברישום ובאקוורל אני מביאה אחד.

איריס קובליו, דיוקן עצמי, עיפרון, דצמבר 2014

איריס קובליו, דיוקן עצמי, עיפרון, דצמבר 2014

בעוד יומיים שלושה מסתיימת השנה הזו. סיבה לחגוג!

*


עדכוני סלפי

אין לי הרבה מה לכתוב על חנוכה השנה.

אבל מזל שזה נמשך שמונה ימים.

נר ראשון. נר שני? נר שלישי. וישנו הנר של מחר. והימים הבאים.

ואולי דבר אחד: גם אם נדמה שהדברים חוזרים על עצמם, אז לא. ישנם דברים שנגמרו. ולא עוד. ואיזה מזל! ואולי זהו נס בפני עצמו.

ועוד דבר:

לפני כמה ימים עברתי איזשהו ניתוחון על האף. במשך שבועיים לפני זה החלטתי לעדכן את דיוקני העצמי. השתמשתי בצילומים שצילמתי במיוחד עבור זה.

לצייר מצילום שתוכנן מראש זו משימה לא פשוטה, מפני שהצילומים חושפים יותר ממה שמסתירים. בציור מהתבוננות אפשר להתעלם מכל מיני דברים. הצילום הוא כמו פצע פעור. הוא מיקרוסקופ לנפש. את הצילומים אני לא מעזה לחשוף. הציור הוא שוב סוג של כיסוי. רק ביני לביני, בזמן הציור עצמו, הדבר עצמו גלוי.

דיוקן עצמי:

אקוורלים ורישומים מהחודש האחרון לשנת 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014


צבעי מים לאספנים

"כמה זמן לוקח לך לעשות ציור כזה?" שואל אותי הבחור במכון סריקות והעתקות שמצאתי באיזור. מה אגיד לו? אני מביאה להם כמה גליונות לסריקה נסיונית. קשה מאד לצלם נייר המוטבעים בתוכו "שלוליות מים". אני משתמשת בנייר איכותי ובכל זאת, בלתי אפשרי לצלם. חשבתי שסריקה תועיל. היו שם סורקים בינוניים. חשבתי לעצמי שזה לא נורא כי אני אתקן בפוטושופ. "בוקר אחד", עניתי לו. "כולל הליכת הבוקר וליקוט הפרחים". "אהה, זה לא הרבה. יש כאלו שמציירים חצי שנה ציור שמן" אמר, "אח שלי, את אולי מכירה, עושה עבודות עם מסמרים. כל מסמר יומיים לוקח לו. אפילו שנה הוא עובד על זה. מזה מקצועי, אבל אף פעם לא עשה גלריה". הוא סורק וממשיך "יש לך בעיות בציור. יותר מדי מים. וגם הצבע מטאלי הזה לא ייצא". טוב, לא נורא. אני ממהרת. גם הבוס שלו ממהר: "יש הרבה עבודה היום, תגמור כבר איתה". אני חוזרת משם למחשב שלי, מעלה קבצים ומתחילה פוטושופ. בלתי אפשרי. סריקות איומות. לא היה לי זמן לחפש מקום אחר.
אז כמה לקח לי? שנים רבות רבות של צבעי מים מתנפצות אל תוך שעתיים.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm

או ארבע.

או יממה

או מיחזור.

אי אפשר לחזור לצבעי מים למחרת. אי אפשר לשמור על דף ללא קמט. אי אפשר ללא שלוליות. אי אפשר לתלות ללא מסגרת לאורך זמן, אי אפשר לחשוף זמן ממושך, אי אפשר לצייר בגדול, גדול יותר מ-50-60 ס"מ, אי אפשר למכור לבנקים, לבעלי הון, למתיישבים החדשים במגדלי תל אביב. על המסך צבעי המים יכולים להיות מדליקים, זוהרים, מזמינים ועל הדף- אחרת לגמרי.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm

על הדף יושבת הנשמה. על דף קטן, על דף גדול יותר, על דף מקופל, על אריזת תרופות, על דף שורות, על דף עבה, על דף עיתון, או על מפית.
הדף נושם וצבעי המים פועמים, רוטטים, מדברים.
אף מסך לא יוכל להעביר את זה

צבעי מים הם לאספנים.
בקרוב.

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50x70 cm

איריסיה קובליו, צבעי מים, 50×70 cm1

 

.

.

.

.

.

.

.

.

 


%d בלוגרים אהבו את זה: