תגית: גרא גינזבורג

כשלא היו מילים

ציירתי.

וזה אחד מהם:

%d7%92%d7%a8%d7%90-%d7%93%d7%a6%d7%9e%d7%91%d7%a8-1-2016

איריס איריסיה קובליו, גרא, אקריליק, 15×15 cm , דצמבר 2016


ספרי ילדים אהובים בספריה הפרטית שלי

הייתי אספנית של ספרי ילדים. לא אספנית מקצועית, אבל אספתי. לכמה ספרים ששרדו יותר מיובל שנים, אהבות ילדות שלי, הוספתי ספרים שצברו תנופה מאז ילדותה של גל הבת, באמריקה, שם גילינו את הסופר והמאייר המופלא מוריס סנדק. רכשתי את כל ספריו, חדשים ומשומשים, ודרכו, דווקא דרכו, נזכרתי באהבותיי הראשונות. כל יצור פרא של מוריס סנדק העביר אותי עוד גשר לפגישה מחודשת עם שרודות ילדותי: כיפה אדומה הפתיה, הנזל וגרטל האבודים, היידי הטהורה ושלגיה חסרת ההכרה (גיבורי ילדותי הנפוצים הם הרבה יותר מהמילה האחת שהדבקתי להם כהגדרה, אבל זה מה שעלה בי עכשיו לפוסט הזה). נזכרתי גם ב"יוקה השחרחורת ובובתה החדשה", ספר נאיבי עם מסר צדקני, אבל כל כך אהבתי אותו. כמו שאהבתי את כל  ספרי "פז" התמימים, הצבעוניים והמרוטים מרוב שחיבקתי אותם והרחתי אותם ("מצעד השלישיות", "נמרוד והאינדיאנים", "שלושה אריונים", "דן הרופא", "האסקימוסי הקטן", "אמנון משתעשע", ועוד).

באמריקה גם גילינו את הסופר והמאייר ויליאם סטיג ("ארבי על האי" -הכי אהוב עלי , שנקרא הלוך ושוב) ואספנו את כל ספריו, כך גם את הסופר והמאייר לודוויג במלמנס (כל ספרי מדלן שגדלה בבית יתומים של מנזר) ואת הסופר והמאייר דוקטור סו"ס. וכמובן גם את ביאטריקס פוטר. כך הגענו לארץ, עם מזוודות גדושות ספרי ילדים.

ואז התחלנו לאסוף את אריך קסטנר, רואלד דאל, ואסטריד לינגרטן המתורגמים לעברית ואת נחום גוטמן ורות צרפתי שמכאן, ועוד (בהמשך)

לא ספרתי כמה ספרי ילדים יש לי. מזמן לא רכשתי חדשים. מזמן לא סידרתי אותם, או נגעתי בהם, פתחתי אותם, התרגשתי מהם. אבל הם ישנם, מלווים אותי ממקום למקום במסע הנדודים שלי בחיים האלו. ולמרות שהם כבר הרבה זמן לא מככבים בציורים שלי, הם תמיד אתי בסטודיו.

מכיוון שעכשיו שבוע הספר העברי, אעלה לכאן עוד כמה ספרים עבריים, האהובים עלי ביותר (אהוב ביותר זה תמיד מה שנתפס ברגע הזה) מהספריה שלי:

"חושחושית, סיפור חייה של אוגרת" סיפור ואיור – רות צרפתי

"ניסים וניפלאות"- לאה גולדברג, אייר נחום גוטמן.

"ביאטריצה"- נחום גוטמן

"כואבות לי הנעליים"- רות צרפתי

"מור החמור"-  לאה גולדברג ורות שלוס

"שמוליקיפוד"- סיפר ואייר  כוש

"שירים ופזמונים לילדים"- שירים של חיים נחמן ביאליק, איורים נחום גוטמן

"עיניים שמחות" פניה ברגשטיין סיפרה וצילה בינדר איירה

"כפפות" נורית זרחי והילה חבקין

"אבא עושה בושות" מאיר שלו ויוסי אבולעפיה

"אורי כדורי" לאה גולדברג ואריה נבון

"כושיה עם שמשיה"- סיפרה רינה שני ואיירה מרים ברטוב.

"המסע אל האי אולי"- מרים ילן שטקליס, איירה איזה

 

 

אני בטוחה שמתחבאים עוד ספרים אהובים בספריה שלי. אבל הפוסט הזה, כטבעו של פוסט, הוא ספונטני. ואם ספונטניות אז הנה עוד ספר:

(יודעת שאני לא "אובייקטיבית", הרי, כל הרשימה הזו לא אובייקטיבית, ספר נפלא נפלא!)

"יושקה"- סיפור גרא גינזבורג, איור לוסי אלקויטי (2010, הקיבוץ המאוחד).

אפשר לקרוא על הספר כאן.

*

איריס קובליו


ציירי אותי

צהרים. ישבתי בחצר הקטנה שלי. חצר חסרת שמש אבל מוריקה מיום ליום לקראת הקיץ. הקיץ הרביעי שלי כאן עומד לבוא. השדות מסביב כבר צהובים חומים, אבל בלילה שומעים מקהלות צפרדעים וצעקות טווסים. אני לא בכפר, אני בשיכון בשולי עיר, שיכון עם חצר קטנה משלי. רגע של שקט נדיר, כאילו אין שכנים בעולם ואף אחד לא המציא את המשפצים למיניהם.

ואז הוא בא. כשהוא התעופף חשבתי שהוא גדול באופן נדיר לחצר הזו. הוא הסתובב סביב שולחן החצר, ממש קרוב לעיניי, כאילו רצה לוודא שאבחין בו ואז הוא התיישב על רצפת האריחים, צמוד לאחד העלים האחרונים של כובע הנזיר, שהציץ מהחצר של ענת.

מזה כמה ימים אני אוספת צילומי פרפרים באינטרנט כדי לאייר את פרפר הלילה.  אני מחפשת פרפר מסויים כדי לאייר את הסיפור הזה. אני מתקשה מאד לאייר סיפורים. אני תמיד מציירת מתוך מערבולות הבטן והלב שלי. אפילו פרחים. מצאתי כמה פרפרים מדהימים, אבל הפרפר הזה שהגיע להרצליה אתמול בצהריים, היה בדיוק הפרפר שחיפשתי. והוא ממש ביקש: ציירי אותי.

הוא לא זז כשקמתי להביא את מצלמת הזום שלי. התקרבתי מאד. וצילמתי וצילמתי וצילמתי.

בארבע התחלתי לצייר. בלילה הוא לא הרפה ממני עד שסיימתי אותו הבוקר.

והוא ממש הפתיע.

וגם הפרפר הזה בא ממערבולות הבטן והלב.

איריס קובליו, פרפר, אקרליק על עץ, 2012

תוספת:

מסתבר ששמו של הפרפר  הזה: לבנין הכרוב. הוא אוהב במיוחד (כמוני) את עלי כובע הנזיר. הנקבה מטילה ביצים שמהם בוקעים זחלים המחסלים את כל פרחי כובע הנזיר לקראת קיץ.

אם הייתי יודעת את  פרטי ה"ויקיפדיה" הזו, האם הייתי מציירת את הפרפר באופן כזה, או בכלל? המפגש שלי עם הפרפר (ועם הסיפור של גרא) הוא מיסטי. צילמתי אותו כדי להיעזר בצילום בעת הציור. איני חוקרת פרפרים ואפילו הבוטניקה של הצמחים לא מעניינת אותי. אבל היום בבוקר שוב יצאתי לגינה, ושוב הפרפר בא לבקר. הוא עף אלי מהחצר של ענת (המוצפת בכובעי הנזיר), והסתובב סביבי. שוב צילמתי אותו. אני חושבת שזו נקבה, כי פתאום שמתי לב  לאיבר היוצא מבין כנפיה ונע בריתמוס מסויים לכוון העלה.

הסתקרנתי ומצאתי את פרטי הפרפר בגוגל.

הנה עוד כמה צילומים

ועדיין אני חושבת שהפרפר הספציפי הזה הוא חבר שלי. הוא בא רק בשבילי. הוא אוהב אותי ומאד מאד ביקש להיות יושב קבע בביתי, על הקיר הפיזי וגם בעולם הוירטואלי שלי.

נראה לי שאמשיך לצייר אותו:)


%d בלוגרים אהבו את זה: