תגית: דהרמה

הבגידה (שם זמני)

התחלתי לקרוא אתמול בלילה ספר שהתגלגל לידי, איכשהו. יש בו סיפורים מהעולם ההינדי שאני מכירה היטב. לא יודעת למה נמשכתי לקרוא את הסיפור הראשון שכמובן עקץ אותי קשות והדיר שינה מראשי המעורבל.

שם הספר: "מספר הסיפורים ועולה רגל יחף" מאת אריאל גליקליך*.

הסיפור הראשון, דף וחצי, מספר על איש שנפל לתהום ללא סיכוי להצלה. מעט תותי הבר שבתחתית התהום אזלו והוא גווע לאיטו. אבל להפתעתו קוף ענק, בעל עיניים וקול אנושיים עושה מאמצים על אנושיים, יורד לתהום ובשארית כוחותיו מצילו. כשהם מגיעים למעלה הקוף הרוס מעייפות. הוא מבקש לשכב לנוח לפני שיראה לאיש שנפל את הדרך אל מחוץ ליער האכזר. הוא מבקש מהאיש לשמור עליו בשעת מנוחתו. בשעה שהאיש שומר עליו מתעורר רעבונו. מציף אותו. הוא נעשה כל כך רעב שאינו יכול להתגבר על ערכי מוסר מתבקשים ומשליך בחוזקה אבן על ראשו של הקוף, כדי לאכול את בשרו אחרי שיוציא נשמתו. המעשה לא מצליח והאבן רק פוצעת את הקוף המזועזע, אך במקום לכעוס ולנקום, הקוף מגיב באצילות ובמחילה ומוביל את האיש את מחוץ ליער כשהוא אומר לאיש שבסופו של דבר יבוא תשלום על החטא הזה.

הקוף מתנהג כקדוש ואילו האיש מתייסר נוראות במהלך השנים הבאות. הוא לא מבין איך הוא העז לבגוד כך הקוף הקדוש הזה. לא רק שהקוף היה קדוש בזה שהצילו, אלא קדוש כפליים בזה שגם לא התנקם בו על מעשה הבגידה.

האיש, מרוב ייסורים, נעשה מצורע ורואה את ייעודו בהפצת חוקי השכר ועונש, המוסר, ומנסה ללמד ולמנוע אחרים אלימות ובגידה, כשמחלת הצרעת שלו מהווה דוגמא אישית.

הדבר הראשון שעולה לי לראש: רודפים אחרי. הנה אני פותחת ספר להירגע לפני השינה והסיפור הזה מתפוצץ לי על הכרית.

הסיפור הסתובב לי בראש כל הבקר.

כן, ישנם מצבים שאי אפשר להציל את עצמך. את זקוקה להצלה מבחוץ (מרית!…)

ישנם מצבים שאכן נשלחת אליך זרוע ארוכה של חסד.

אבל המוח שלנו בנוי על "קח ותן"- יסודות המוסר הבילט- אין שלנו. מישהו הציל אותי- אני חייב לו את חיי.

מחשבה: הצלה אמיתית היא הצלה שיש בה צמיחה, גדילה, ריפוי, כוח הבחנה אינדיווידואלי, יכולת לבחור.

האם האיש שניצל קיבל את התובנה הזו? לרגע, באופן אינסטנקטיבי, הוא מקבל כוח. זה לא הרעב שמכריע אותו, אלא החיבור לעצמי, לבחירה, לכוח לצאת ממצב באופן עצמאי. הוא מבין שהקוף גמר את תפקידו. לא בגלל שהקוף נחות ממנו, אלא בגלל שהאיש הרוויח את חייו והוא ממשיך לשלב הבא, למדרגה הבאה.

אבל מה עוצר את התובנה הזו, או מה מכשיל את תוכניתו? רגשות האשם שלו, הבילט–אין של ערכי המוסר כפי שהבנתו המוקדמת התעוררת לבלבל אותו. המושגים, הערכים של חייו לפני שנפל לתהום.

האיש מתמלא ייסורים המובילים למחלות נוראיות והוא הופך למטיף.

הוא לא ממריא.

סיפור מטריד, הקשור לפוסט הקודם ושרשרת התגובות הנלוות.

שנים רבות הסיפורים ההינדים האלה נזרעו בעורקי הדם שלי. אינני יודעת כמה זמן יידרש להמריא מהם.

איריס קובליו, אקוורל, 2005-11

* ספר מופלא ונועז מבחינת הסיפורים הלא נפוצים שמביא המחבר והמסע שהוא לוקח אותנו מתוכם לניעור תפיסת העצמי שלנו. אהבתי מאד את הספר.


אינדיגו

בחלק המרכזי והפופולארי באפוס העתיק היושב על כתפי המסורת ההינדית "הרָמַאיינָה", מופיע סיפור הזוגיות המפורסמת של רמה וסיטה.

רמה, בן מלך שבנסיבות מסוימות נאלץ לצאת לגלות ביער, מסכים לקחת עימו את אהובתו, סיטה, המפצירה בו להתלוות אליו ב"טוב וברע", אל מעמקי היער, נטולי תנאי המחייה הנדיבים שהיתה מיועדת להם.

עמוק ביער, רמה יוצא למסעות ציד מגוונים, כדרכי הגברים, ומשאיר את סיטה בגפה למשך רוב שעות היממה. וביער פיתויים רבים. סיטה מוזהרת. אך סיטה תמימה, זכה ואוהבת יופי, וביער תופעות עזות מבע מתגלות לעיניה. היא יודעת שנאסר עליה לצאת, לגעת, לנגוס ביופי המתגלם בחלונה, אבל לאחר ימים רבים מאד של איפוק,  במבי אחד שובה את ליבה והיא כבר לא יכולה לרסן את כמיהתה להביאו לבקתת היער. אך אבוי, הבמבי יפה התואר הזה מתגלה כשד מחופש, השד הנורא רַאוָואנָה, שחוטף אותה בשאגת ניצחון לארמונו המרשים.

רמה חוזר לבקתה ריקה. הוא מתאבל קשות ויוצא למסע חיפושים מסוכן ולא אנושי אחרי אהובתו החטופה. לאחר תקופה ארוכה של חיפושים ומלחמות, הנמשכת כמעט עד סוף זמן גלותו ביער, הוא מצליח, בעזרתו של הקוף הקוסמי הנומן, למצוא את סיטה אהובתו ולהחזירה אליו.

כאן יכול היה להיות הפי אנדינג מספק לסיפור עלילתי חביב. אבל הפואנטה של הסיפור הזה נמצאת בסוף. רמה חוזר לממלכתו עם סיטה הניצולה. הוא עומד להיות מוכתר למלך במקום אביו שנפטר במהלך שנות הגלות. ערב הכתרתו הוא מכנס את העם ועורך טקס ובטקס הוא יוצר מדורה ומבקש מסיטה לקפוץ אל האש. אם לא נפגעה תומתך, הוא אומר לה, לעיני כל, ונותרת טהורה ונאמנה בזמן ששהית בארמון חוטפך, האש לא תשרוף אותך. ועכשיו הוכיחי לי, לעיני העם, את טוהר מידותיך.

סיטה קופצת לאש.

 לסיום ישנן כמה גרסאות.

בגרסה המסורתית האש בוערת מסביב לסיטה אך הלהבות לא נוגעות בה.

 

כששואלים המזועזעים ממהלכו של רמה, מדוע הוא חייב היה להעמידה בפני מבחן האש, התשובה הנפוצה היא שעל בן מלך חלים חוקי הדהרמה, המוסר, וכדי להסיר ספק מליבם של מאמיניו, עמו, הוא היה חייב לערוך את הטקס הזה.

חוקי הדהרמה הם מעל להמיית הלב.

 הסיפור הזה , מאז שהתוודעתי אליו, לפני כעשור, מטלטל אותי בכל פעם שאני נזכרת בו לאור סיטואציות ומפגשים שונים הנקרים בחיי.

לפעמים אני מדמיינת את הסוף:

סיטה מסרבת לקפוץ אל תוך האש ורמה נוטש אותה לעיני העם. הקוף הקוסמי מתגלה כבת הזוג האידיאלית, הנאמנה, הטהורה, אשת חיל ללא רבב, והזוג המאושר נישאים בטקס מלכותי מפואר.

או:

סיטה קופצת לאש ונשרפת עד כלות. רמה עוזב את המקום, אָבֵל וחסר כל ונודד לקצה העולם, בודד וערירי. העם מתפזר ללא מלך. תלולית האפר הקטנה, שרידיה של סיטה, לא מתפזרת ברוח, אלא הופכת לגומה ממנה בוקע ניצן שעד מהרה הופך לפרח בצבע אינדיגו, פרח שאפשר לראותו רק בחלום.

כל אישה שהפרח הזה מופיע בחלומה תמצא ותממש את אהבת חייה.

כל גבר שיפגוש את פרח האינדיגו בשנתו, ישתחרר מהבלי עקרונות ההתנהגות הנאותה, השכר והעונש, המוסר והמידות, ויתפנה להקשיב למוסיקת האהבה השורשית הפועמת בליבו

Sita Finds Rama Among Lotus Blooms - Warwick Goble


%d בלוגרים אהבו את זה: