תגית: דומם לציור

לחבר את זה עם מוזיקה

האייפון שלי כעת הוא הסטודיו שלי. בקרוב יהיה לי סטודיו נוסף: האייפד. החלומות שלי על גודל ומיקום התגשמו. אני יכולה להיות  באינסוף, בכל גודל ובכל מקום, ים, יער, ערבת ערבות בוכיות, או שדה נרקיסים, חדר חשוך, או מטבח בדרום צרפת, ארמון קרח באיסלנד, למרגלות הפוג'יאמה ביפן, או להתערבל בתוך גל בהוואיי עם מוזיקת גיטרת הסווינג.

הציור בסטודיו האייפון משחרר אותי מכל מיני הגדרות וקביעות על מה זה ציור שהצטברו בכל השנים מאז אחזתי בצבעי פסטל תמימים, דרך מכחולים ועד הסטים המקצועיים ביותר לאקוורל.

האפשרויות שהולכות ומגלות את עצמן בעולם הדיגיטאלי נראות כצעד הדומה לאכילת התפוח מגן עדן ללא רגשות האשם. ההתנסויות היומיומיות שלי בחצי השנה האחרונה מלאות חדווה ותגלית. אני מרגישה כמו ילדה קטנה מבלי שאף  אחד יאמר לי מה לעשות ויצפה ממני ל"עתיד". הסטודיו באייפון כולל את כל הזמנים ואין בו צורך בדלתות לסגירה או התגוננות. הוא שלי והוא לא שלי. הוא הכי קרוב שאפשר לאלוהים וגן ועדן.

פעם הייתי גם מוזיקאית. ניגנתי והלחנתי. אבל לפני שנים ויתרתי על רוב הכלים לנגינה ולהלחנה. ויתרתי גם על הידע והמשיכה ל"מוזיקה קלאסית" או "רצינית". יכול להיות שעוד מעט יתגלה לי כלי דיגיטאלי כלשהו שאוכל דרכו לנגן ולהלחין ולחבר את המוזיקה לציורים מבלי שאצטרך לרכוש כלים ממשיים ולכתוב ביליוני תווים צפופים, כמו שעשיתי כשלמדתי האקדמיה למוזיקה. אני אמצא את האפליקציה הנכונה וזה יתחבר. כי הכל חייב להתחבר. כי הכל כבר מחובר, רק צריך לפתוח את במקום הנכון. הוא כאן והוא קרוב.

 בינתיים  סרטונים המשקפים מעט תהליך ציור דיגיטאלי של תפוח

 של פרחי אמנון ותמר

ושל מנדרינה

 להתראות בהוואי

איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2013

איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2013


איריסיה מאספמיה

 יש לי כמה פרות על שולחן העבודה, פלפל חתוך שהיה ירוק בהיר וכבר הצהיב ושתי עגבניות (היו ארבע, אבל שתיים היינו חייבים לאכול) ושלושה אגסים בצבע סגול חום שעוד  מעט יהפוך רק לחום, ותפוז אחד שנעשה רך, ושלושה אפרסמונים שכבר לא ראויים למאכל, וקליפה של בננה כי אכלתי אותה בשעות שלא יכולתי לאכול כלום מלבד בננה, וחצי רימון שהיה מאד אדום כשפתחנו ועכשיו יבשושי משהו. ויש לי רצון לצייר אותם, ככה חופשי, סקיצה, בלי אמירה ספרותית, בלי מכחול מתעקש, בלי לעשות לעצמי מקום ול"העמיד" ובלי מוזיקה  למרות שרעש הילדים בחוץ גובר, כי חופשת חנוכה התחילה היום ולא יורד גשם והרבה כביסה מחכה להידחס למכונות וכלים מחכים להתפנות מהמייבש הקורס שעל השיש ועוד לא התקלחתי הבקר וכמעט צהרים.

(אבל בעצם אני רוצה לצייר כלב. כלב רוח.

לו היה לי כלב רוח

לו היה לי כלב רוח

אפילו קטן קטן, בצורת חרגול

דקיק,

עם מבט של מכחול שעושה את הנקודה המדוייקת ביותר בציור, זו שבלעדיה הציור מצויין אבל תפל

הנקודה שיכולה להיות ירקרקה, כתומה או יהלום תכלת זכה

(הייתי קוראת לו סקאיי)

נקודת הלב

אז לא ציירתי כלב רוח אבל הייתי בעצמי רוח שעפה בין שלוש מכונות כביסה, שלושה סירי תבשיל צימחוני, כיור שלא מתרוקן לעולם, כמו קסם שחור חסר תקנה, וחלומות באספמיה)

 *

 אחרי שלוש שעות: צריך למהר. חושך בא מהר. חושך כבר כאן. הוא רק מתחבא.

הרימון יצא נורא. מריחה אדומה חסרת צורה ראויה להיקרא ציור. אם היה רימון מופשט- מילא. אבל בקומפוזיציה נוראה כזו? עדיף לי עם הפלפלים והעגבניות. אפילו החציל שכבר מזמן ירד אצלי מגדולתו יצא שוויצר כזה, יודע שהוא לבוש היטב לאירוע: פוסט חדש על ציירת מבולבלת בעליל.

ומה המילה הזו בעליל? – כאן ההקשר הוא חשיפה. ציירת בחשיפה. או יותר נכון אישה בחשיפה, שלא יודעת לעשות שום דבר חוץ מלצייר. בימים אלו. לא שלא היו דברים אחרים בעבר. אבל העבר הוא עבר והמחר לא ידוע ומה שנותר עכשיו זו מערכת היחסים שבין חצי הפלפל לבין העגבניות שפוחדות מהרגע שיכנסו לסלט. (הפלפל כבר לא ייכנס, אולי ייזרק לאיזה מרק, לרגע, לפני שימריר אותו באופן בלתי הפיך) אבל נכון שהוא מדהים החצי פלפל הזה?

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

  אולי זה לא כל כך שפוי להתמלא התפעמות מחצי פלפל.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

 ומה שרציתי עוד להגיד, שככל שחולף הזמן אני פחות ופחות יודעת להסביר איך לצייר ומה עושים לפני ומה עושים אחרי . אני רק יודעת להגיד באיזה מכחול להשתמש. ובאיזה נייר ואילו גוונים כדאי לקנות מאיזו חברה. כל השאר- תתנסו לבד. אני לא יודעת להסביר לכם כלום. יש לי מערכי שעורים שלמים של שלב שלב בצבעי מים, אבל אני לא רואה בזה כרגע טעם. כי מה שאתם צריכים זה קילומטרז' עצום של סקיצות וחידוד כושר ההבחנה שלכם.  וזה לוקח שנים.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

אולי אני צריכה להחליף מקצוע?

כבר אמרתי שזה יהיה פוסט בעליל ושלא כולם יאהבו לקרוא את התחבטויותיי  כמורה ציירת אישה וכבר לא צעירה עם חלומות באספמיה (אספמיה זה לא כל מה שאלוהים אסף? אספם-יה?)

 

אז הנה כמה סקיצות של פירות וירקות מהימים האחרונים של איריסיה מאספמיה

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: