תגית: חלום

פרפרי הכרית

הייתי פרפר מפוצל שיצא מהעין ונתפס על כרית

 
לילה. ואולי לא לילה. בזמן שעובר דרך עדשת מצלמה יש איזו נחמה. האור האדום מוזהב שעולה ממנורת הלילה חג סביב החדר בריקוד מרפרף. הנה פרפר והנה עוד אחד. הנה אני ישנה. והנה אני לא כאן. אני פרפר על עלה לוטוס במורד נהר קדושה אי שם ביבשת של אור, כנפיי עשויות פז ומגנטה וטורקיז. אני חסרת משקל ומשיכה ותשוקה. אני הילה. אני איננה בנמצא

שלושה חלומות וציטוט אמיתי

 1.

מ', אוצרת ראשית במוזיאון הלאומי שאצרה עבורי תערוכת פורטרטים, עמדה לשאת דברים במעמד הפתיחה. התערוכה  נערכה באולם התצוגה הראשי ושנים עשר חדריו הצדדיים. התערוכה כללה פורטרטים בצבעי מים בגדלים שונים, פורטרטים שציירתי בעבר ופורטרטים שאצייר בעתיד. מ', הגבוהה ממני בכשני ראשים, עמדה על דוכן וכיוונה את המיקרופון כשסיימתי לסקור את הפורטרטים שהיא בחרה להציג באולם הראשי.  מ' החלה לנאום ולשבח בגדולת אומנותי. המילים שיצאו מפיה הפכו לכדורים שהוטלו בחלל, נתקלו בקירות וחזרו אל פיה. אף אחד מלבד שתינו לא היה שם. רק היא ואני, הפורטרטים והכדורים.

 2.

באולם התצוגה הראשי של המוזיאון הלאומי, ושנים עשר חדריו הצדדיים, נתלו כל  הפורטרטים שציירתי ואלו עוד אצייר. קהל עצום זרם פנימה ומילא את החללים עד אפס מקום. אני  בקושי רב פילסתי דרך ביניהם לכוון דוכן האוצרת הראשית שעמדה לשאת את דבריה. היה צפוף עד כדי כך שהאנשים טיפסו זה על גבי זה והסתירו את הציורים. כשהגעתי בסופו של דבר לדוכן, מ' לא היתה שם. גם הדוכן לא היה שם, אלא חור. עמדתי על סף החור ואור תאורה עצום סינוור את עיניי. לא ראיתי כלום.

 3.

מ' עמדה על דוכן הנואמים והפליאה בתשבחות. היא סיפרה על הדרך הלא שגרתית שמצאתי, המאפשרת לי לחדור אל הגרעין הנשמתי של המודל. הקשבתי בסקרנות רבה. לא הכרתי את האמצעי המסוים שהיא דברה עליו ולא הבנתי את מבנהו ואת פרטיו, אך נראה שהקהל הרב הבין היטב, כי קולות הנהון והסכמה וסיפוק נשמעו מכל עבר. הציורים שלי, הפורטרטים, היו תלויים מעל לראשי האנשים ובידי האנשים היה משהו שהם היו צריכים להפעיל כדי לראות את הפורטרטים.

ממקום הימצאי יכולתי לראות את האולם הראשי ואת שנים עשר חדריו הצדדים על כל ציוריהם, את הקהל ואת מ' האוצרת התמירה.

אבל הם לא יכלו לראות אותי בשום צורה ואופן.

  

 ולסיום ציטוט אמיתי:

 "פורטרטים בצבעי מים זו לא סיבה לתערוכת יחיד. כל צייר מצייר פורטרטים מהצד. זאת מלאכה שעדיף שתישאר במגירות. פעם היית מציירת על אריזות של תרופות. זה היה מיוחד וקונספטואלי. אבל דיוקן? סתם דיוקן? לא אצלי. אני מקום לאמנות עכשווית רצינית"

.


זה התחיל מקליאופטרה

זה התחיל מקליאופטרה, אבל אני עדיין לא סגורה על הסיום

Death of Cleopatra by Edmonia Lewis

מצאתי את התמונה ברשת כשחיפשתי דימויים לאורפאוס

מה לקליאו ולאורפאוס

אבל בלילה חלמתי את זה

ומשם המשכתי לכאן

חשבתי להשאיר את זה כך

אבל בלילה שלמחרת בא טוטוש

הוא סיפר לי על הש' (שהתווספה)

כי זה כמו שבת

(עכשיו הוא בהווית השבת)

ושעוד מעט הוא יתחיל מבראשית

טוטוש

אני חושבת שעוד מעט אחפש אותו שוב

החגים התקרבו במהירות

וריק כאן בלעדיו

איריס קובליו, 2011, אקריליק, 80x90


השראה

הבקר הצטיירה בעיניי ההשראה כמפלצת זללנית שלא בוחלת בשום אמצעי כדי להשביע רעבונה.

וזה אולי בגלל חלום ביעותים שהעירני בשתיים וחצי בלילה, בו ראיתי אותה מתחילה לרדת בכבדות מההר הכחול הגדול שהוסתר לאחרונה ע"י עננים כבדים, כחולים עוד יותר, כחולים כל כך, שרוב הזמן נראו כשחורים מרוב כחול.

בעצם זה התחיל בשבת בצהרים, עת ששכבתי על הספה מוצפת הבלי ייאוש ולא מוצאת נחמה בדבר, אפילו לא בהגיגיה המתוקים מדבש של האסופית אן שרלי, ספר שהתגלגל לידיי לשעשעני בסוף שבוע נוסף של ואקום פעור וחסר רחמים.

היה כל כך חם כשעצמתי את עיני כדי להפסיק להתלבט אם זה מוסרי לא ללכת להפגנת הצדק החברתי בתל אביב ולהתמכר לפוביית ההמונים שפשטה בהכרתי המנומנמת. ואז, בתוך הכחול שחור הכבד הזה הזדקר, לשבריר שנייה, חוד ההר. ניסיתי להתעלם אבל חוד ההר לא חדל להציץ עלי בעינו האחת.

ומשם החלה להתגלגל לה המפלצת.

 אחרי שני לילות, כלומר הלילה, היא החלה לרדת מההר. בכבדות. כבר הזכרתי את המילה כבדות, כי היא היתה כל כך כבדה, רדומה ומנוונת, אבל לא רדומה מכדי לקלוט את הסדק שנפער במסך העננים הכחולים שחורים וכך פילסה לה דרך, עד שנגלה לעיניי ההר הכחול שהבהיר בינתיים ונעשה לתכלת כסופה, עליו התגלגלה במורד המפלצת.

 גם כשהדלקתי את האור היא לא הסתלקה, מפלצת ההר. נהפוך הוא, היא תבעה את שלה:

    עוגיות

                 עוגיות

                           עוגיות

ואני ידעתי שהיא תחטוף אותי. ואני רציתי שהיא תחטוף אותי.

ואני בעצמי הפכתי לעוגייה

רוטטת

חסרת בושה


הברבור

ופתאום ראיתי את הברבור צף על אגם שחור, ירח משתקף בתוכו, אך בשמיים הוא חסר וברוש אחד נע כמטוטלת, מהפנט את הברבור אנה ואנה

ומחוץ לאגם  שתי צפרדעים מלחששות:

-זה בגלל הסרט האדום

-איזה סרט אדום?

-זה שקשור לו לצוואר

-אוי, לא שמתי לב. מי עשה לו את זה?

-לא יודעת, גם אני שמתי לב רק עכשיו

-אולי דרקולה?

-מה פתאום, דרקולה זה מארץ אחרת, שכחת היכן אנחנו נמצאות?

-נכון, אז אולי זה לא באמת ואנחנו חולמות

-שמת לב שהירח נפל לאגם?

-הוא לא משתקף ?

-לא, הוא בכלל לא בשמיים

-אוי

-בואי נברח מפה, הברוש הזה מפחיד אותי

-טוב

ואז הן רצות במורד הגבעה ורצות ורצות ורצות

הברוש, איריס קובליו, אקוורל


הצוק

הדבר ההוא כל כך התאבן בי, כצוק איתן על ים. ולא יכולתי לעשות כלום חוץ מלראות צוק על ים

ופתאום התקרבה סירה ואיש ישב בתוכה, אוחז בידו של ילד וצבע עיניו כצבע הים וצבע שערו כצבע הקצף ולילד לא היה צבע כלל, כי היה שקוף, אבל הוא עזר לאיש לרדת מהסירה ופסע איתו על החול הורוד לכוון בית הספר היסודי, שמחלונו הסתכלתי על הים. כל הילדים בכיתה לגלגו עלי וקראו לי בשמות גנאי ואמרו לי תפסיקי תפסיקי, אבל אני המשכתי להסתכל בחלון ולנעוץ מבטי באיש שפתח את שער בית הספר ונכנס. רציתי שירים את עיניו ויפגוש מבטי, אבל עיניו היו נעוצות בקרקע כשהוא נעלם לתוך הבניין. פניתי לאחור ויצאתי מהכיתה לקול צקצוקם של הילדים וירדתי במדרגות אבל לא הצלחתי והתגלגלתי מטה, נחבטת בירכיי ובזרועותיי. ממצחי  ירד קצת דם, אבל הצלחתי לקום על רגליי בקומת הקרקע, כשראיתי את כנף בגדו נעלם במזכירות, אולם הדלת נטרקה בפניי וכשהיא נפתחה הוא כבר לא היה שם, אלא מאחורי, נכנס לאחת הכיתות. רצתי אחריו מכיתה לכיתה, אבל הוא אף פעם לא הפנה מבט, קראתי בשמו אך קולי לא נשמע והוא עלה לקומה השניה ועליתי אחריו, וכל הילדים בעקבותיי, מקומה לקומה, נתזים של דמעות זרמו מעיניי וירדו במדרגות אבל הילדים שחו ושחו אחרי, עד שהגענו לחלון עליו עמד האיש, סרט אדום בשערותיו, וקפץ.

את כל כך יפה, למה את לובשת שחור, בפעם הבאה שאת באה אלי לבשי חולצה פירחונית או טורקיז, טורקיז הוא הצבע שלך, אני יודעת מה טוב בשבילך, השחור יכלא את השדים בתוכך לנצח וגם תשתי הרבה מים ותמרחי רסקיו על כל הגוף ותענדי אבני חן ירוקות, ותגידי כל לילה: אני סולחת לך, אפילו שאת לא מאמינה בזה. ועכשיו תני חיבוק

לא! אני שונאת חיבוקים

חבק אותי עכשיו

***

אקוורל, איריס קובליו


%d בלוגרים אהבו את זה: