תגית: חלון

חלון

חלון המטבח בבית בהרצליה הווה פינת ההשראה היומית המנחמת. בימים אלו הלבנדר והחמציצים שולחים זרועות לכל עבר, משתרגים בסורגים, מנסים לגרש את הפטוניות האחרונות. בדצמבר השמש חזקה במיוחד בחלון המטבח המתרוקן. הבית מתפרק לאט לאט. לא יודעת מה קורע יותר: המסלול האיטי, היסודי, או העזיבה באחת.
מצרפת אקוורלים קטנים וציורים דיגיטאלים באייפד. הרצליה, נווה עמל, 2010-2017

בוקר בחלון המטבח

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2015

*

18216439_10212940753418387_6627043037787682256_o.jpg

איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2014

*

IMG_1908

*

חלון 6

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2015

*

ערב יורד 2.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2016

*

חושך נובמבר.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2014


קיץ 2014 (סקיצה)

 

איריסיה קובליו, סקיצה באייפד, יולי 2014

בַּלַּיְלָה שִׁנִּיתִי אֶת הַמִּקּוּם שֶׁל הַמִּטָּה
כְּדֵי שֶׁבַּבֹּקֶר אוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַיָּרֹק בַּחַלּוֹן
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּכָל שָׁעָה לֹא עֲגֻלָּה
וּבְחָמֵשׁ, כְּשֶׁהָאָפֹר כָּחֹל הֵחֵל לַעֲלוֹת
רָאִיתִי אֶת עַנְפֵי הֶהָדָר
דְּחוּקִים בֵּין סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן כְּאֶגְרוֹפִים
בְּקֹשִׁי הִתְאַפַּקְתִּי לְהִשָּׁאֵר עוֹד שָׁעָה בַּמִּטָּה
הָרֵיקָה
וּבְשֵׁשׁ
(בְּדִיּוּק הַמַּפְתֵּחַ נִנְעַץ בַּדֶּלֶת)
יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר
מִבְּלִי לִשְׁטֹף אֶת פָּנַי
וְעָלִיתִי עַל הַסֻּלָּם
כְּדֵי לַחְתֹּךְ אֶת הַצַּמֶּרֶת הַזְּחוּחָה
כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְהִתְרַחֵץ רָאִיתִי שֶׁאֶצְבְּעוֹתַי זָבוֹת
וְדֶלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה כְּבָר נִסְגְּרָה
תָּהִיתִי אִם הִסְפַּקְתָּ לִרְאוֹת
אֶת הָאוֹר הֶחָדָשׁ שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי בַּחַלּוֹן
קַיִץ 2014
לִפְנוֹת מִלְחָמָה

*

איריסיה קובליו, סקיצה באייפד, יולי 2014

*

*

*

*


חלון

אחד הספרים הכי מרתקים שאני קוראת עכשיו הוא "מוזיקופיליה" של אוליבר סאקס. מקרים מזעזעים אך מעוררי השראה של מוזיקאים שנתקפים אירועים מוחיים נירולוגיים שונים. פרק שלם מוקדש לבעלי שמיעה אבסולוטית מולדת  (אצלי.. אני נדירה, מסתבר) שמפתחים בעיות שונות בעקבות זה. אצלי התגובה היא מינורית והתגנבה לאט באמצע החיים: איני מסוגלת להאזין בהנאה למוזיקה שאינה אלקטרונית ובכלל אני מעדיפה להאזין לתדרים חשופים או הקלטות של "טבע". הקושי הכי גדול שלי הוא עם צלילי פסנתר אך גם כלי קשת ונשיפה הולכים ונעלמים כמעט כליל מהעדפות האוזניים שלי. (אני לא מדברת כאן על מוזיקה טונאלית או אטונאלית, מערבית או לא מערבית, אלא על גבהים מוגדים של צליל).

אמש קראתי על מוזיקולוג ופסנתרן שחלה באמנזיה נדירה וחמורה במיוחד. הכל נמחק לו. בכל פעם שהוא מתעורר הוא צובר זיכרון חדש שיכול להימחק תוך מספר דקות עד שעה. הוא כאילו מקבל חלון תודעה כזה ובחלון הזה הוא יכול לחיות, כלומר להערים זיכרונות, אבל אלו  ימחקו  מיד כשהחלון ייסגר.

מה שמדהים הוא, וזה דבר שדוקטור סאקס חוקר, שהנחקר שלו (שחולה מזה 20 שנה, עד שנכתב הספר) זוכר לקרוא תווים מורכבים ביותר ואצבעותיו פועלות לנגנם בפסנתר. בארוחת הערב סיפרתי על המקרה לג' וכמובן שבקשתי ממנו שאם אחטוף אמנזיה פתאומית דומה, לדאוג שיהיו לידי חומרי ציור או לפחות האייפון עם אפליקציית הציור החביבה עלי בימים אלו. טרם סיימתי את הפרק. נרדמתי.

בקר מוקדם עם הקפה במטבח, מול החלון.

האפרוריות שבחוץ מדגישה את גווני הירוק וגם את הצבעים האחרים. (השמש "אוכלת" את הצבעים ומגבירה קונטרסטים). החלון מרתק אותי. שום דבר אחר לא קיים מלבדו. מדליקה את האייפון ופותחת את האפליקצייה. עוצרת ושומרת מספר פעמים כדי לתעד את תהליך העבודה וגם מפני שהאפליקצייה כל כך רגישה, עד שכל תנועה לא נכונה יכולה לקבע שגיאה או למחוק את הכל. ישנן דרכים שדורשות ניסיון, זריזות ומיומנות שבעזרתן אפשר להגן על כל שלב בציור.

פוטנציאל המחיקה והאובדן באלקטרוניקה גדולים יותר מאשר בחומר אך גם אפשרויות ההתגוננות רבים יותר. ולמרות זאת אני מניחה שהכאב על אובדן כזה או כזה הוא אותו כאב.

הנה תיעוד החלון:

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

איריסיה קובליו, חלון, ציור  דיגיטאלי באייפון, 2013

איריסיה קובליו, חלון, ציור דיגיטאלי באייפון, 2013

שברירים:                                                                                                                                          כשהגעתי לנקודות על הוילון התמלאתי חדווה, ואז הצמחיה הירקרקה הציפה בי שמחה והלבבות האדומים המצויירים על הכד "עשו לי את זה": עונג צרוף. וכשכיביתי את האפליקציה עם האייפון, כל אלו כבו גם כן.


מזל, שמות וחלונות

איך קוראים לך?

-מזל

-ולאבא שלך

-מנש

ושם המשפחה שלך?

-כמו אבא

מתי נולדת?

-לא יודעת

-איפה?

-בתימן

מתי יש לך יום הולדת?  בקיץ? בחורף? אולי בחג?

-לא זוכרת. שם לא היה יומולדת

-מתי איבדת את תעודת הזהות?

-לא יודעת

אני במשרד הפנים, עוזרת לאישה דקיקה בנעלי ספורט למלא טופס בקבלת תעודת זהות חדשה. היא לא יודעת קרוא וכתוב אבל היא רואה היטב. בת כמה את אני שואלת. לא יודעת, מותק, היא עונה. שישים? אני מנסה.. הבן שלי בן שישים אולי, היא אומרת, איזה צרות הוא עושה לי, גר בבית, לא התחתן ולא מביא כסף, הלכתי למשטרה, אולי גנבו תעודת זהות, אם לא יתנו תעודת זהות לא צריך, אבל כרטיס קופת חולים לא גנבו, איזה מזל, איזה מזל. היא מראה לי את כרטיס קופת החולים. כתוב שם מרים עובדיה.

 

תשעה חודשים הם זמן טוב לשם חדש להבשיל, רק אחר כך מומלץ לשנות או להוסיף בתעודת זהות, כך נאמר לי לאחר ששמי החדש התגלה באחת, בראש השנה. במשרד הפנים, בקומה השישית, שלושים מספרים לפניי. הבאתי ספר שנשאר בתיק. אמי התקשרה. איפה את? במשרד הפנים, משנה את השם. שיהיה במזל, היא אומרת. מה יותר טוב מזה, אימא שמברכת על שינוי שם שהיא עצמה בחרה בלידתה אותי.

 

הפקידה חמורת הסבר מבקשת ממני הסברים. מה זה שינוי רוחני היא שואלת (כך כתבתי) אני מסבירה לה בקצרה. היא לא מסתכלת עלי. עיניה קבועות בניירת. איריסיה היא אומרת. כן, אני משיבה, את אומרת את זה כל כך יפה (יש לה מבטא ספרדי), נכון,  זה יפה, היא אומרת, אבל הרבנים לא מרשים להחליף שמות, זה אסור ומגלגלת עיניה כלפי מעלה. אם היא היתה נוצרייה היא בוודאי היתה מצטלבת באותו רגע. אני מחייכת אליה והיא מתרככת. שיהיה לך במזל, היא אומרת, העיקר שתתחתני

 

במעלית אני פוגשת את הרב עושה שלום. מה את עושה פה, הוא שואל אותי בחיוך רחב, כמה זמן עבר מאז, שנתיים? שלוש? כן, בערך, אני אומרת, באתי להחליף שם, שוב מתחתנת? הוא שואל, לא, שם פרטי, איזה יופי הוא אמר, את עוד ביוגה? בטח השם מהיוגה שלכם, לא, הוספתי ~יה~ לשם שלי, אני עונה לו, תגיד למה הפקידה אמרה לי שהרבנים אסרו על החלפת שם? מה פתאום אסור, איזה שטויות,  הוא מצחקק, להחליף שם זה כמו שיפוץ, מורידים קיר, מוסיפים מרפסת, עושים יציאה מהחצר, מרחיבים מטבח, מחליפים חלונות, את יודעת הכי חשוב להחליף חלונות, שיכנס הרבה אור, אור עושה את הכל טוב, זה ידוע, את יודעת, גם אני החלפתי מקצוע. עכשיו אני משפץ בתים, אולי את צריכה שיפוץ? ומה עם אלוהים? אני שואלת, בטח עם אלוהים, הוא עונה, אלוהים נמצא בכל,  באסלה, בקיר ובמסמר והכי הרבה בכסף שאני מביא לאשתי. זה הכי כדאי, לא? לראות אותה עוד פעם מחייכת, כמו שהיתה צעירה.

 

אנחנו נפרדים בלחיצת ידיים והבטחה שיבוא לבקר. הרי ממילא התכוונתי לשפץ בקרוב 🙂


שלוש שיחות, שתיים בטלפון ואחת בחדר שינה

-אתמול הלב שלי דפק כל כל חזק עד שחשבתי: הנה זה בא

-אף אחד לא היה איתך?

-לא. אין כאן אף אחד

-גם בערב?

-בערב יש  אבל הלילה הוא ארוך

-את נשמעת מצוננת

-אני הרבה יותר ממצוננת, אבל אני לא יכולה לצאת מפה

-מי יכול לעזור לך?

-אף אחד. הזמן של הסוף ארוך מכל הזמן של החיים כולם

-את מזכירה לי ספר נורבגי שאני קוראת עכשיו

-ספרי לי על הספר. אני צריכה לשמוע את קולך. את יודעת מה את בשבילי

-אני יודעת

2.

-די אימא, את מקטרת כל הזמן

-ככה זה אימהות

-את במיוחד

-לא שמתי לב

-אתמול בצ'אט דיברת כל הזמן על עצמך

-לא נכון

-תבדקי בצ'אט

-טוב אבדוק

-לא אמרו לך את זה?

-לא…

-איתי את מדברת כל הזמן על עצמך

-את ברת מזל…

-לא, אני לא

-גם אימא שלי דיברה כל הזמן על עצמה וגם את תדברי ככה עם הילדים שלך

-די אימא, ביי

3.

-למה את רוצה להוציא את התריס?

-כדי לראות בבקר את העצים

-אבל יהיה לך הרבה אור בבקר

-אני צריכה הרבה אור

-התרנגולים יעירו אותך

-עדיף תרנגולות על בלהות

-וכמה סנטימטרים מעל החלון לתלות את המוט לוילון?

-עשרים, אולי

-אבל הוילון יגיע לרצפה

-אני אגזור אותו

-תעשי מכפלת?

-לא אני אוהבת חוטים פרומים

-יש לך כתם בצד ימין של הוילון, אולי תשימי וילון אחר

-אני אצייר שושנה על הכתם

-רק שזה לא יראה כמו דם. אז מה עוד נשאר לי לעשות?

-שפכטל לחורים

-נכון שפכטל לחורים

הציור הנפלא הזה הוא של  Felice Casorati


%d בלוגרים אהבו את זה: