תגית: כלניות

לצייר כלניות (או לדבר על הדברים עד הסוף)

איריס קובליו- כלניות, אקוורל, דצמבר 2014

איריס קובליו- כלניות, אקוורל, דצמבר 2014

*

כלניות של סופרמרקט בהרצליה שמפתות אותי לקנותן הן סוג של אשליה, או יותר נכון התרפקות על זיכרון בלתי אפשרי ואם לנסות לדייק- שאינו רלוונטי.

אנחנו מטפסים במעלה הר מפותל ומסולע לעבר פסגה בלתי ידועה ואפילו לא בטוחים שקיימת כלל. בדרך אפשר שנפגש בשדה כלניות.

בכיתה א', בספר הראשון "מקראות ישראל" הייתה הבטחת כלנית גדולה. מאז הכמיהה לכלנית (או פרחים אחרים של חורף ישראלי) הפכה לאיזה דבר נשאף, נחלם אבל מתעתע.

הבוקר ניסיתי להתחיל את השבוע באקוורל ה"בוקט-סופר" הזה, 29 ש"ח לזר המכונה כלניות.

בחצר האחורית קר עד מאד למרות ימי החורף הבהירים. ובכל זאת צפרי שיר למיניהן בחרו להתיישב על העץ הגדול (זה שחורק על הגדר שממול) ועודדו אותי לצייר.

אבל לא הצלחתי לסיים.

אני לא בטוחה שתמיד צריך לסיים משהו או לסגור מעגל (או לדבר על הדברים עד הסוף)..אני חושבת שכך. כך זה נכון.

*

כָּל הַלַּיְלָה חָרַק הָעֵץ בַּגָּדֵר

גַּם הַשַּׁחַר

לֹא יָכוֹל לְהַשְׁתִּיק.

*

זהו השיר הסוגר את הספר האמן שלי  (שירים ואקוורלים) "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה", שיצא לאחרונה בהוצאת אבן חושן.

*


סגולה מנשוא

 לא גדלת כאן אז אתה לא יודע את הכלנית (והסביון והרקפת והנרקיס). אף פעם לא סיפרת לי על הפרחים של הערבות הרחוקות. אולי לא היו שם אלא פרחי כפור.

אבא שלי אוהב לשיר. ילדותי לוותה בזמזומיו הבלתי פוסקים. גם כשכעס הוא שר. אני לא בטוחה שהוא כל כך אהב זמרות תימניות, אבל את השיר "כלניות כלניות" הוא לא הפסיק לשיר.

בכיתה א' קבלנו את הספר הראשון "מקראות ישראל" (אריאל, בלוך, פרסקי). ריח של אחו היה לספר הזה. אחו כי השירים הראשונים היו מוקדשים לפרחים: כלנית, סביון, רקפת, נרקיס. בשבילי הפרחים האלו הם מקדשים. הם סם החיים. הם אלילים. אני משתחווה להם בכל מאודי. הסביון הוא פרח המשאלות, הרקפת פרח הסוד, הנרקיס פרח המלכות והכלנית פרח התשוקה.

 כשגדלתי נדדתי לארצות רחוקות. הייתי גם בערבות נידחות. כל כך נידחות שלא זכרתי את "כלניות כלניות"-  הרחש האדמדם של ילדותי. הפכתי לנסיכת הסחלבים, צפרי גן עדן והלוטוסים הצחורים ששטים על אגמי רוח. למדתי לעמוד על הראש. וכשרגליי היו בשמיים, התייבשה ערוות הכלנית מזיכרוני.

אולי מוטב שהייתי נשארת שם, עם רגליים בשמיים. אבל לפני שלוש שנים התנגשה בי כלנית.

ומאז אני מציירת אותה. מדי פעם

הנה אחת סגולה. ברור שיש בה געגועים גדולים מנשוא

Irisiya Kovalio, watercolors, 2011

עוד פוסט שלי על ציורי כלניות מכשפת הכלניות


%d בלוגרים אהבו את זה: