תגית: מורה לאקוורל

השושנה הקטופה

איריסיה קובליו, שיר מתוך "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" ספר האמן בלווי אקוורלים.

איריסיה קובליו, שיר מתוך "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" ספר האמן בלווי אקוורלים.

*

בערב ההשקה הראשונה של ספר האמן שלי "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" .(הוצאת אבן חושן) נאמרו דברים מרגשים ומיוחדים עד מאד מפי תלמידים, חברים, אנשי שירה וספרות ומשפחה.

מביאה את דבריה יוצאי הדופן בראייתה הרגישה של תלמידתי מאירה תדמור, הקשורים לשיר המופיע כאן באופן ספציפי ולספר עצמו:

 

השושנה הקטופה

השושנה ה"קטופה" , מופיעה בשיר כאילו היתה  נתונה במצב הזה  מאז ומעולם, כאילו נולדה ככה . הדוברת ממהרת להסביר לנו כבר בשורה השניה של השיר את נסיבות קטיפתה : הצלתה מאימת הבוגנויליה  , בעלת הזרועות , המפלצתית , שאיימה  להשמידה.

השושנה הניצולה והמוצלת מצליחה לשרוד בחדר האמבטיה  החשוך רב הזמן ,כשהיא מכונסת בעצמה  וממוקמת במקום די זניח ויומיומי : בין הברז למכל הסבון . רק לאחר ארבעה ימים וכנגד כל הסיכויים , מצליחה השושנה להכפיל את עצמה באופן מפתיע ולהפער באדום חזק , עז ואפילו נועז . זו גם הפעם היחידה בספר שבו מופיע כתם הצבע החריג הזה.

דווקא במפגש עם האפלה והבדידות היא מצליחה לפרוח באומץ ולהגיע למעין "הארה" כמו זו שהתרחשה תחת " עץ הבודהי"  המוזכרת  אף היא בשיר אחר בספר. השושנה הקטופה  כמו משתהה בתוך אבסורד , ב"זמן ללא חלוף" ונושמת "אויר ללא אויר " .וכבר הזמינה אותנו המשוררת בשיר אחר להתייחד עם הנשימה הפשוטה , להתיידד עם הצללים ולהשתהות אתם לרגע . עצם המהלך לנסות להגיע מן הנשייה  אל הנשימה  איננו פשוט ומחייב  הקשבה עמוקה ולב פתוח.

פעמיים בספרה מזמינה אותנו  הדוברת להתבונן בשושנה שכמעט חוסלה ,

כפי שחוסלו גם טווסי הלילה.

פריחתה האדומה והחיה של השושנה בולטת עוד יותר על רקע קולם הכחול הנכחד של הטווסים, אך גם היא בסופה , נושקת לרקב .

ואם כבר  על השושנה לסיים את החיים , כדרכו של עולם, הרי שעדיף  שזה יעשה עם חמלה ולא סתם כך בזרועותיה של הבוגנויליה או של כל מפלצת אחרת.

 מאירה תדמור

*

וזו עבודת אקוורל שלי מספרי הקודם שלא מופיעה בספר הזה, אלא בקודם לו "זמן טרופות":

איריסיה קובליו, אקוורל על אריזת תרופה, 2010

איריסיה קובליו, אקוורל על אריזת תרופה, 2010

איריסיה קובליו, אקוורל 2007

איריסיה קובליו, אקוורל 2007

איריסיה קובליו, אקוורל 2006

איריסיה קובליו, אקוורל 2006

איריסיה קובליו, שושנה גלויה, אקוורל, אוקטובר 2014

איריסיה קובליו, שושנה גלויה, אקוורל, אוקטובר 20141

ועוד על השושנה בפוסט שלי הכלום

*


איריסיה מאספמיה

 יש לי כמה פרות על שולחן העבודה, פלפל חתוך שהיה ירוק בהיר וכבר הצהיב ושתי עגבניות (היו ארבע, אבל שתיים היינו חייבים לאכול) ושלושה אגסים בצבע סגול חום שעוד  מעט יהפוך רק לחום, ותפוז אחד שנעשה רך, ושלושה אפרסמונים שכבר לא ראויים למאכל, וקליפה של בננה כי אכלתי אותה בשעות שלא יכולתי לאכול כלום מלבד בננה, וחצי רימון שהיה מאד אדום כשפתחנו ועכשיו יבשושי משהו. ויש לי רצון לצייר אותם, ככה חופשי, סקיצה, בלי אמירה ספרותית, בלי מכחול מתעקש, בלי לעשות לעצמי מקום ול"העמיד" ובלי מוזיקה  למרות שרעש הילדים בחוץ גובר, כי חופשת חנוכה התחילה היום ולא יורד גשם והרבה כביסה מחכה להידחס למכונות וכלים מחכים להתפנות מהמייבש הקורס שעל השיש ועוד לא התקלחתי הבקר וכמעט צהרים.

(אבל בעצם אני רוצה לצייר כלב. כלב רוח.

לו היה לי כלב רוח

לו היה לי כלב רוח

אפילו קטן קטן, בצורת חרגול

דקיק,

עם מבט של מכחול שעושה את הנקודה המדוייקת ביותר בציור, זו שבלעדיה הציור מצויין אבל תפל

הנקודה שיכולה להיות ירקרקה, כתומה או יהלום תכלת זכה

(הייתי קוראת לו סקאיי)

נקודת הלב

אז לא ציירתי כלב רוח אבל הייתי בעצמי רוח שעפה בין שלוש מכונות כביסה, שלושה סירי תבשיל צימחוני, כיור שלא מתרוקן לעולם, כמו קסם שחור חסר תקנה, וחלומות באספמיה)

 *

 אחרי שלוש שעות: צריך למהר. חושך בא מהר. חושך כבר כאן. הוא רק מתחבא.

הרימון יצא נורא. מריחה אדומה חסרת צורה ראויה להיקרא ציור. אם היה רימון מופשט- מילא. אבל בקומפוזיציה נוראה כזו? עדיף לי עם הפלפלים והעגבניות. אפילו החציל שכבר מזמן ירד אצלי מגדולתו יצא שוויצר כזה, יודע שהוא לבוש היטב לאירוע: פוסט חדש על ציירת מבולבלת בעליל.

ומה המילה הזו בעליל? – כאן ההקשר הוא חשיפה. ציירת בחשיפה. או יותר נכון אישה בחשיפה, שלא יודעת לעשות שום דבר חוץ מלצייר. בימים אלו. לא שלא היו דברים אחרים בעבר. אבל העבר הוא עבר והמחר לא ידוע ומה שנותר עכשיו זו מערכת היחסים שבין חצי הפלפל לבין העגבניות שפוחדות מהרגע שיכנסו לסלט. (הפלפל כבר לא ייכנס, אולי ייזרק לאיזה מרק, לרגע, לפני שימריר אותו באופן בלתי הפיך) אבל נכון שהוא מדהים החצי פלפל הזה?

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

  אולי זה לא כל כך שפוי להתמלא התפעמות מחצי פלפל.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

 ומה שרציתי עוד להגיד, שככל שחולף הזמן אני פחות ופחות יודעת להסביר איך לצייר ומה עושים לפני ומה עושים אחרי . אני רק יודעת להגיד באיזה מכחול להשתמש. ובאיזה נייר ואילו גוונים כדאי לקנות מאיזו חברה. כל השאר- תתנסו לבד. אני לא יודעת להסביר לכם כלום. יש לי מערכי שעורים שלמים של שלב שלב בצבעי מים, אבל אני לא רואה בזה כרגע טעם. כי מה שאתם צריכים זה קילומטרז' עצום של סקיצות וחידוד כושר ההבחנה שלכם.  וזה לוקח שנים.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

אולי אני צריכה להחליף מקצוע?

כבר אמרתי שזה יהיה פוסט בעליל ושלא כולם יאהבו לקרוא את התחבטויותיי  כמורה ציירת אישה וכבר לא צעירה עם חלומות באספמיה (אספמיה זה לא כל מה שאלוהים אסף? אספם-יה?)

 

אז הנה כמה סקיצות של פירות וירקות מהימים האחרונים של איריסיה מאספמיה

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: