תגית: מלחמה

אקוורל לילה

 

בעשר בלילה הלכנו לגלידה. בעצם החלטנו לעשות הליכה או לפחות לשבת מעט על
יד האגם בחושך. סגרנו את חדשות ערוצי הטלוויזיה הנוראים. את הכלבון השארנו
בבית. החנייה במרכז הייתה ריקה. אצלי המנגו וניל סרבו להחליק מהלשון לתוך
הגרון. אצלו הטרפל שוקולד נזל לצדדים באופן מטריד. מלבדנו הייתה עוד אימא
עצבנית עם ילדה שמנה וילד משקפופר. היא צעקה עלינו שנדחפנו בתור. המזגן
החזק בגלידריה הגביר את כאבי המפרקים אבל בלעדיו הלחות הייתה בלתי נסבלת
ובכל זאת החלטנו להמשיך לאגם. אני נהגתי ולא פניתי בדרך הנכונה. הכבישים
היו ריקים אבל עם בתים בשוליהם. הוא אמר שזה עדיף משטחים פתוחים כי קירות
עוצרים רסיסים. ובכל זאת הגענו  לאגם שבפארק עם השטחים הפתוחים.
השמועות אומרות שבקצהו מוסתרת כיפת הברזל החדשה. כשהיא הגיחה לשמיים,
לפני יומיים, הייתי המרכז העיר. כולם הרימו ראשיהם בתדהמה לשמי אחרי
הצהרים, כאילו מרכבת המשיח בכבודה ובעצמה עמדה שם למעלה, ואז נשמעו שני
הבומים. אולי גם את המשיח ילוו בומים. ולא שניים אלא עשרות. שיהיו עשרות
ובלבד שיהיו תרועות ולא נפילות. באגם היה ברווזון אחד חום אפור שהתקרב
והתרחק מאיתנו בפה פעור. רציתי לתת לו פירורים אבל לא מצאתי. דגים ענקיים
שחו מתחת לברווז. אף אחד לא היה שם מלבדנו אבל הערבות הבוכיות בשולי האגם
היו יפות ונוגות מאי פעם. דקיקותן הירקרקה צהבהבה התנפנפה ברוח השרבית
הקלה. שבילי ההליכה היו חשוכים והסצנות מחדשות הטלוויזיה של ליל שישי,
הראשון לאוגוסט, ליוו אותנו עם כל צעד.
בחודש האחרון, על הכביש, אני מודדת במבט את הקילומטר הבא לפני. בעיקר אם
ישנם שוליים לעצירה פתאומית. האם הטלפון לידי. התיק על כתפי. האם אני
זוכרת היכן כפתור האורות המהבהבים. לכבות את האורות. לקחת את המפתח. לחפש
קיר או להשתטח. זה לא קורה לעיתים תכופות והידיעה שלא רחוק מכאן זה קורה
לעיתים כל כך תכופות ובעוצמות בלתי נתפסות, לא מפחיתה את החרדה בתוכי
שהולכת ונערמת מיום ליום. ועכשיו
שבת. שש בבוקר. אזעקה. בטלוויזיה משדרים תכניות ילדים. הבת בתל אביב שולחת
את האו.קיי. המוסכם ביננו אחרי כל אזעקה, ואימא שלי מתקשרת: את לבד? לא אימא,
בימי שישי הוא לא עובד בלילה. הכל בסדר. חוזרים לישון. ולא. הכל מרגיש
לא בסדר

איריסיה קובליו, "האגם" אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, "האגם" אקוורל, 2012

 

*

 


לצייר באייפד, כלבי רוח, עציץ פלפלים, סטודיו

כדי לעבוד יציב וקבוע, כלומר כדי לצייר, אני זקוקה להגדרות, הגדרות של
מקום, זמן, מדיה, והעיקר אובססיה למשהו מסויים. האייפד הוא אידאלי למִינִי-
הגדרות. הנה ישנה אובססיה לשכונת המגורים שלי, לא מאהבה גדולה אלא ממבט
שנלכד על מבנה רפיטטיבי, לא אטרקטיבי במיוחד, אבל שיתכן וגם נראית
בסביבתו צמחיה, ולו עץ בודד אחד, אולי ברוש, אולי ריבוע דשא או גבעת
עשבים עונתיים, כביש עם מערכת סימניו אדום לבן כחול לבן, תמרור אין
כניסה, זרוע בגוויליה בצבע מגנטה בוהקת
עם האייפד אני יכולה להיות בכל מקום. הבחירות דורשות גם מיומנויות טכניות
שפתוחות עבורי, ערבובי הצבעים, יצירת הטקסטורות, וזה לא מובן מאילו או
מוכן מאליו, כי התירגול של שנים רבות בציור מתוך התבוננות מקל ופותח את
הדרך הדיגיטאלית
לפעמים נדמה שלשבת בסטודיו עם קן ציור, מכחולים, שפורפרות צבע, פלטת
ערבוב, לעמוד ולהניף זרועותיי ולערבב ולערבב ולהתאמץ להוציא את הצבע
מהשפופרת ולייבש ולחכות ולהתעטש בלי סוף מריח הטרפנטין או אפילו ריחות
האקריליק בגוונים מסוימים- כל הכימיה הזאת מעייפת אותי. היא כנאה לא
רלוונטית כרגע בשבילי.
ואף על פי כן אני חולמת על סטודיו קטן בקצה גבעה קטנה עם צאלון גדול
בכניסה וברושים במרחק קצה השדות וחממה קטנה של פרחי איריסיה ובקצה החממה קן
ציור גדול מעץ מאסיבי וכיסא גבוה ומרופד ומרופט וריח שמן דמאר ופשתן
וידיים צעירות ושריריות ועיניים שרואות היטב ורגליים שלא כואבות מלעמוד
ולהתנועע ולרקוד עם הצבעים והפרחים והצפרים בחלונות הרבועים הגדולים,
האוספים אליהם את אור הבוקר התכול ואת אור הצהריים השנהבי ואת אור הזהב
לפנות ערב, ובערב לארח את הכוכבים בחצר, ביחד עם שני כלבי רוח גדולים
והאחד הזה שלי הקטן, ובמרחק מייללים התנים והטווסים בקצב איוושות הרוח,
הנה מוכן המרק על השולחן, אהובי חוזר עם עציץ גדול של פלפלים בצבעים
שונים, לציור ולבישול, והשעה היא שעה טובה,
ואנחנו נהיה אחרי המלחמה הנוראה הזאת ואחרי כל המלחמות
שבֵּינֵינוּ לבינם
שבינינו לבינינו

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus1

Yuri Krotov

Yuri Krotov1

Lucian Freud

Lucian Freud1

Reggianini

Reggianini1

Anthony Valentino Robinson

Anthony Valentino Robinson

 

ובינתיים, כל ציורי האייפד מהשכונה שלי  נמצאים בפוסט מלפני שבוע כאן

ואחד מאתמול לפנות ערב

מה שעכשיו…

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 20141

 

*

*

 


קיץ 2014 (סקיצה)

 

איריסיה קובליו, סקיצה באייפד, יולי 2014

בַּלַּיְלָה שִׁנִּיתִי אֶת הַמִּקּוּם שֶׁל הַמִּטָּה
כְּדֵי שֶׁבַּבֹּקֶר אוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַיָּרֹק בַּחַלּוֹן
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּכָל שָׁעָה לֹא עֲגֻלָּה
וּבְחָמֵשׁ, כְּשֶׁהָאָפֹר כָּחֹל הֵחֵל לַעֲלוֹת
רָאִיתִי אֶת עַנְפֵי הֶהָדָר
דְּחוּקִים בֵּין סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן כְּאֶגְרוֹפִים
בְּקֹשִׁי הִתְאַפַּקְתִּי לְהִשָּׁאֵר עוֹד שָׁעָה בַּמִּטָּה
הָרֵיקָה
וּבְשֵׁשׁ
(בְּדִיּוּק הַמַּפְתֵּחַ נִנְעַץ בַּדֶּלֶת)
יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר
מִבְּלִי לִשְׁטֹף אֶת פָּנַי
וְעָלִיתִי עַל הַסֻּלָּם
כְּדֵי לַחְתֹּךְ אֶת הַצַּמֶּרֶת הַזְּחוּחָה
כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְהִתְרַחֵץ רָאִיתִי שֶׁאֶצְבְּעוֹתַי זָבוֹת
וְדֶלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה כְּבָר נִסְגְּרָה
תָּהִיתִי אִם הִסְפַּקְתָּ לִרְאוֹת
אֶת הָאוֹר הֶחָדָשׁ שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי בַּחַלּוֹן
קַיִץ 2014
לִפְנוֹת מִלְחָמָה

*

איריסיה קובליו, סקיצה באייפד, יולי 2014

*

*

*

*


%d בלוגרים אהבו את זה: