תגית: מסכה

עפה על סלפי (קורונה)

 

הקורונה מצאה אותי אחרי כמה חודשים של החלטה שלא לצבוע יותר את שערי. בהתחלה זה היה נראה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי למראי המשתתח. הסתפרתי באי סימטריה וקניתי שפתונים בגוונים שלא הסתכלתי עליהם קודם. אפילו מיק-אפ עלה עלי בשתי שכבות מבהיקות ושמתי במיחזור בגדים שלא התאימו למראה שהזדקף מחדש.

ואז

הגיע ינואר. ונתפסה לי  הכתף באופן כזה שלא יכולתי לסגור את החזיות הנחמדות שקניתי לכבוד השיער הכסוף.

בפברואר קניתי מספריים והתחלתי לגזור קצוות שחורים. הלבן והשחור לא הסתדרו לי והלילות לא הסתדרו לי והשיניים לא הסתדרו לי והבטן תפחה מזלילות השוקולד בלילה שלא ממש ניחם: הזדקנתי

בהתחלה הגדירו את שישים בקבוצת סיכון. במרץ כבר הייתי בת שישים ואחת ובמראה השתקפה בעיניי זקנה בלה מאגדות גרים ושות'. את המסכה הראשונה שקניתי נאלצתי להרכיב על פרצופי המבועת (כמה הייתי הייתי מבועתת . לגמרי) כדי לצאת לבית החולים הווטרינרי עם סקאיי הכלבלב שחטף וירוס בטן קשה ביותר בדיוק כשהחלו להתעצם מספרי המתים בחדשות.

הסתכלתי במראה. 

היה יום קר ולבשתי מעיל עם כובע צמר וכובע של מעיל וצעיף וכפפות ובאמת חשבתי שהגיע סוף העולם.

ארבעה 3

 

סקאיי אושפז (יצא מזה אחרי כשבוע) ואני מדדתי מסכות

 

וגם ניסיתי כזו

95489079_3096393793716976_7514303429066358784_n

ואז ציירתי את אלה

ואת זו אהבתי במיוחד

מסכת אפריל

אהבתי את הסתרת הפנים והשיער. הרגשתי מוגנת מפנה מופעי הזיקנה שהעמיקו מאד מאז ההכרזה על הגיל בסיכון. נזכרתי בבדים ההודים ששימשו אותי במדיטציות בתקופת שיבננדה. הם היו טמונים  עמוק בארון. הקורונה שלפה אותם מהארון הפנימי לראי והתחלתי לעוף

על

עצמי

95382506_447610499403384_1264229675186520064_n

ועוד אחד

94994575_573906209908518_8211468134075334656_n

ולצייר

ארבעה

וגם חזרתי לתרגל יוגה עם תמר

ולעשות פיזיותרפיה

וללכת בחצר מסביב לכיסאות

זה לא עזר לכאב בכתף אבל החלטתי לצבוע בחזרה את השיער (שולמית אמרה שעם השיער הלבן לא יתנו לנו מכונות הנשמה.. איזה טירוף היה, צחקנו כל היום וכל הערב בוואטספ שלנו, עם ריקי וחני, ורדה ולוסי, לפעמים זה ניחם ולפעמים זה היה קורע) וצבעתי לבלונד כהה.

בתמונה זה נראה אדום אבל בכל מקרה הושלו ממני עשר שנים והוספו חמישה קילוגרמים

95404092_3794890793915242_5977161249740292096_n

וגם בזכות היין והסגריה היומית ששיפרו את יכולות הנשימה שלי

95293234_1084958808536869_4338998368710688768_n

ובזכות הפיזיותרפיה אצל שי

95898445_239281257148754_2733289579124621312_n

 

וכשיצאנו לשדה החרציות שמאחורי השכונה שלי (בפוסט הקודם חרציות או לא להיות) בת אחותי צילמה אותי מתחרצצת

 

המסכות אוכסנו בקופסת המצות מפח שקניתי בשנה שעברה ונמצא לה שימוש הולם, על יד דלת הכניסה, צמודה לקופסת הכפפות והאלכוהול ג'ל. ובמקום לזרוק את המסכות המשומשות התחלתי לקשקש עליהן בטושים ועטים צבעוניים.

וזו אחת העבודות

 

 

ואת זו אני אוהבת במיוחד

93562378_10222490933526921_7421394288497393664_o

וגם את זו (היא מזכירה לי את "סיפורה של שפחה")

93661792_10222490935486970_7550767336337178624_o

אז בינתיים עוד אין שימוש לשפתונים ולמיק אפ אבל את השיער כבר לא צריך לכסות. וכבר מפציע הקיץ לאיטו ושאר חלקי הגוף נחשפים. אפריל, האכזר בחודשים (כתב ט.ס. אליוט: "אפריל הוא האכזר בחודשים, מְצַמֵּחַ/ לילכים מתוך הארץ המתה, מערֵב/ זיכרון ותשוקה, מעורר/ שורשים קהים בגשם של אביב".) נגמר

פסח, מימונה וזיקוקי עצמאות האיומים נגמרו

וכולנו איכשהו מגיחים מהחורים.

ועדיין

זה לא אמיתי

הכל הזוי

 

 

 

 


%d בלוגרים אהבו את זה: