תגית: ניל ווליבר

לחפש את תדר הים המשכר

איריס איריסיה קובליו, אקריליק על ניר

כשלמדתי מוזיקה הייתי מכורה לדיביוסי. המורה שלי באקדמיה למוזיקה, פרופ' אנדריי היידו, דיבר על מהלכים הרמוניים שנוסכים הרגשת שיכרות. מדי פעם הייתי נפגשת במהלכים הרמונים כאלה אצל דביוסי. כלי הדם היו מתרחבים והרגשת עיקצוץ נעימה, או דגדוג מענג התפשטה מן האזניים לחלל הראש ומשם לכוון הלב והבטן. לפעמים הייתי מגיעה לפיק ברכיים של ממש.

במוזיקה שחיברתי בזמן היותי תלמידה במגמה לקומפוזיציה ניסיתי לתת למהלך הזה, של שיטוט "משכר", זמן שהות מוסיקאלית ארוכה. אצל דיביוסי המהלכים האלו היו קצרים מדי. המוזיקה שלו אינה נטולת דרמות ורגש קיצוני. חוקי התקופה האימפרסיוניסטים חייבו הגיון מוזיקאלי מותאם ואילו אני חיפשתי מישורים עילאיים.
במוזיקה שלי ניסיתי לחבר את אותם הרמוניות מרחיבות כלי דם ללא כל השתעבדות לחוקים ועם שינויים זעירים ביותר. זה לא היה חדשני כמובן. עשו את זה במינימליזם (מג'ון קייג' ועד פיליפ גלאס)  והשימוש במוזיקה אלקטרונית המשלבת תדרים מסוימים התרחב עם הזמן ואומץ בחום ע"י נויירולוגים חוקרי מוח מצד אחד ומצד שני מחברי מוזיקה לצרכים "רוחניים" כמו מוזיקה למדיטציות, הרגעה, הפרעות קשב וריכוז וכו'.
כשעברתי ללמוד ציור, המורה שלי ניל ווליבר לימד אותי לשהות בטבע. להתבונן. לתרגם את מה שאני רואה לצבע. הייתי זקוקה לשקט. לקולות של הטבע. גרנו בחווה מוקפת יערות ומושלגת בחורף. הייתי עירונית עד אז והקולות החדשים חדרו וחיברו את האצבעות שלי לקנווסים.
מאז עברו הרבה שנים. לא הלחנתי מוזיקה אבל חיפשתי את התדרים האלה שנארגים בתוך קולות הטבע ונאספים לצלילים ממכרים המשתנים באיטיות ולפעמים מצטרפים לאותה הרמוניה משכרת של דיביוסי.
לפני עשור הייתי מכורה לשדות. הייתי מציירת במקום מסויים באיזור לטרון שוב ושוב ושוב את אותה זרימת שדות הנפגשת באיזשהו מרחק היוצר את התדר הפנימי המענג. ואז נפגשתי בים של הבהאמס, שהוא לא ים של נופש עבורי, אלא מהות נפשית הקשורה לתפיסת מציאות. הים כאן בארץ מאד שונה. וגם לא. המשותף הזה הוא הנחקר אצלי בציור הים. התדרים של פני המים מרתקים את העין והתרגום שלהם בציור מנסה לתאר את ההתרחבות המתרחשת בתוכי בזמן הקשבה לצלילים ותדרים מסוימים. מה שנקלט ועובר דרכי הוא אותה שפה סודית שאותה אני מנסה לפענח. שפה סודית של מה שאנחנו מפרשים כקיימות. כמציאות.
איריס איריסיה קובליו, אקריליק על ניר
*
איריס איריסיה קובליו, אקריליק על בד

איריס איריסיה קובליו, אקריליק על בד

*

ציורי ים נוספים כאן

וזה ציור שקשור בדיעבד ליצירה הים מאת קלוד דיביוסי

איריס איריסיה קובליו, פברואר 2015, אקריליק על עץ

איריס איריסיה קובליו, פברואר 2015, אקריליק על עץ

*

מזמינה להפליג אתי

*


סימן משמיים

זהו מאסטר קריבלי (Crivelli )  בציור  "הבשורה".



קרן שנשלחת משמיים  חדרה ללבי ופתחה דרך חדשה של ראייה, חצבה מסלול חדש של השראה. היינו בנשיאונל  מוזיאון בלונדון, אבי ילדתי ואני. הוא רצה שאכיר צייר נוף אנגלי נערץ עליו, אבל אני נעצרתי על יד "הבשורה" ולא יכולתי לזוז. נשמתי נעתקה. האם זה הציור הטוב ביותר בעולם? אני לא בטוחה אבל הקרן, הקרן הפכה את בטנת לבי על פיה.

אני מפנה מבט אל כמה שנים לאחור

אל נקודה אחת. "נקודת הקרן" ששינתה את חיי.

השעה היתה קרוב לחצות. שכבתי על מיטתי בביתי הירושלמי. עיניי היו נפוחות מבכי. אני זוכרת את צורות האור שרישתו את החדר. היה לי אהיל עשוי מקש שנראה כמו כלוב ואני זוכרת את האור שבקע דרכו. זה היה לפני מחצית יובל אבל אני עדיין שומעת את צלצול הטלפון ועדיין חשה את השפורפרת הלבנה הכבדה שנגעה בשפתיי כשאמרתי בקול רועד "הלו"

חשבתי שזה אבי ילדתי (שטרם נוצרה אז). כמה שעות לפני, הוא עזב את ביתי עם כל חפציו. הכרנו שנה קודם לכן. נסעתי בעקבותיו לארה"ב, שם נרשמתי לשני מסלולי לימודי המשך, אחד מתוכנן ואחד לגמרי לא, חזרתי לירושלים לסיים את לימודיי הקודמים, הוא בא בעקבותיי, היינו כמה חדשים ביחד ובאותו יום מכונן נפרדנו  בבכי עז.

Am I speaking with Iris Kovalio

Yes

Neil Welliver is speaking

Yes

I need to know immediately if you are taking the program or not

…But….

Yes or no

Yes

אני זוכרת את הקול שלו, המצחיק, את המילים המתגלגלות הנבלעות שהתקשיתי הרבה פעמים להבינן עד סוף משמעותן,, אני זוכרת את הגל הזה, שדחף אותי להגיד "כן"  למרות הפחדים שמייד התעוררו ושלפו חרבות. לבי הכה בפראות. מה עשיתי?

למחרת חזרנו להיות זוג. החלטנו לקבל את שיחת הטלפון הזאת כדבק משמיים. סימן להמשך הדרך. הוא נסע, ואחרי כמה חודשים הגעתי לפילדלפיה וקבלתי את הסטודיו הראשון בחיי. סטודיו משלי, לימודים לתואר שני בציור, במלגה מלאה ומורה מלאך שלימד אותי לראות.

14 שנים אחרי אותה שיחת טלפון מכוננת, נסעתי אליו, למיין. הוא לקח אותי לסיבובי שטח ובמו עיניי ראיתי את השדות , האגמים, ובעיקר  את היערות אותם הכרתי כל כך בפירוט מציוריו  הגאוניים. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. הוא עזב את העולם כשנה לאחר הביקור שלי.

Neil Welliver

Neil Welliver

קרן האור הזו, שמבקיעה ברגעי נפילה חשוכים, נגעה בי כמה פעמים, בעוצמות ובדרגות בהירות שונות, לפני ואחרי אותה שיחת טלפון של חצות. אני שמחה שניתנה לי היכולת לראות את התגלויותיה במבט לאחור. האם אפשר להבחין בה רק במבט לאחור? האם היא נשלחת רק כשהקרקעית מתקרבת לפניי? או כשאני מרפה מאחיזתי ונכנעת לכוח הכבידה? או כשאני מוותרת על גאוותי וקוראת לעזרה?

אתמול בלילה לא ישנתי. כישלונות השנה האחרונה התייצבו כיצורים מבעיתים בחלל חדר השינה החשוך למחצה. הם נעמדו כשורות מקהלה וסיפרו את עצמם בערבוביית קולות שלעיתים נשמעה כפוליפוניה בעלת חוקים מוגדרים וניתנים לפענוח ולעיתים הפכו לקקופוניה בולעת. אולי אכתוב אותם אחד אחד ואחר כך אשרוף אותם בשדה שמאחורי הבית שלי, חשבתי, כשהצפרים כבר החלו את זמרת השחר.

לא.

אני אכתוב על קריבלי ועל ניל ווליבר.

אני אמתין בסבלנות לקרן. כי אני יודעת שהיא תבוא.

ביקור אצל ניל במיין, 2000

פרט מתוך "הבשורה" של קריבלי


%d בלוגרים אהבו את זה: