תגית: סדהו

סינתזה

התכוונתי לכתוב פוסט בנושא "סינתזה": המקום אליו אני מכוונת את כל הצדדים, החלקים השונים, לעיתים ההפוכים, זמן החיבור של כל האספקטים של מי שאני. ואיך הביקורת היא זו  שמחבלת בזמן הסינתזה הנשאפת הזו ויוצרת טלטלה ולא אחדות.

ואז מצאתי את הסיפור הזה, ששיכתבתי לפני כחמש שנים, מפי מי שהיה מורה שלי דאז . 

בנות הכפר והסדהו*

סדהו אחד הגיע לאיזשהו כפר אחרי מסע ארוך והיה מאד עייף.

שכב הסדהו על האדמה, לקח אבן ושם את ראשו על האבן, כמו כרית.

עברו במקום בנות הכפר, שהלכו אל הבאר לשאוב מים.

הן הסתכלו על הסדהו והתחילו לצחקק:

"הזהו סדהו?… האם סדהו זקוק לכרית?…"

והלכו.

הסדהו שמע את זה, לקח את האבן, זרק אותה ושוב שכב לישון.

כשבנות הכפר חזרו, הן הסתכלו עליו ואמרו:

"הזהו סדהו? מתרגש מכל מה שהוא שומע…?"

*סדהו– מתרגל רוחני המשתמש בסיגופי גוף כדי להגיע להארה.

הרהורים:

1. כל מה שלא תעשה, תמיד יהיה מי שיבקר אותך.

2. אין עולם אידיאלי. כל אידיאל נועד להתנפץ.

3. משלים וסיפורים הם כמו תרופת סבתא: צוחקים, נרגעים, נרדמים, ולמחרת שוכחים וחוזרים על אותה טעות בדיוק                                                                                                                                                                                                                                                                                                  

קרישנה התינוק ישן באינטרפרטציה של אירגון הארי קרישנה

 

 

לישון עם לוסיאן פרוייד

לישון עם לוסיאן פרוייד

 

קארווג'יו אהובי (קופידון)

 

איריס קובליו, אקוורל, 2006

 


%d בלוגרים אהבו את זה: