תגית: סוס

מתקנת הציורים וארבעת הנהרות

גרנו בכפר קטן מוקף חורשות וגבעות קרוב לים עם צוקים רבים. אני התפרנסתי מתיקון ציורים. אנשים היו מביאים לי ציורי מים שהייתי צריכה לאוורר. הייתי כמו תופרת מתקנת בגדים אבל תיקנתי ציורים, כי בעולם ההוא כולם ציירו וזה היה חלק מצרכי החיים, כמו בגדים, אבל רוב האנשים היו זקוקים לתיקוני כתמים כי הם היו שמים יותר מדי צבע והציור היה נעלם מאחורי הרבה שכבות. תפקידי היה לאוורר, לנקות את שכבות הצבע עד לחשיפת הציור. הציור היה נחשף ע"י יצירת אוויר סביבו. בעלי היה מנהל את העסק. הוא בעצמו צייר אבל ציוריו סבלו מעודף אווריריות.

יום אחד הגיע פרש עם שריון שרכב על סוס ברזל והניח על השולחן צרור ציורים סמיכים ועכורים עד מאד. בעלי הביא לי את הציורים ואמר שצריך לעבוד עליהם לא מעט ואולי אין הרבה סיכוי שאצליח להצילם. אבל אני התעקשתי ועבדתי קשה על הציורים הללו עד שניקיתי אותם לגמרי וכשהפרש בא (קראו לו פרש הצוקים) הוא היה מאד מרוצה ולקח את הציורים ודהר אל הצוקים. אחר כך יצאה שמועה שהפרש התפרסם מאד מהציורים שלו ושהוא מכר אותם בהרבה כסף. כולם הללו ושבחו את הציורים שלו והוא היה חוזר אלינו מדי פעם כדי שאתקן את הציורים שלו. תמיד היתה לי  עבודה רבה עם הציורים שלו כי הוא מילא אותם  בשכבות רבות ומיותרות, אך תמיד הצלחתי לפענח ולהוציא מהם את התמצית הקסומה שבגללה הוא נעשה מאד מפורסם.
כנראה שבאחת הפעמים שהגיע, הריתי לפרש הצוקים, ונולדה לנו ילדה מפגרת. מעוותת. הסתרנו אותה במערה על יד איזה צוק ובכל יום יומיים הייתי מתגנבת להאכיל אותה. אף אחד לא ידע על זה. גם לא בעלי. מדי פעם הפרש היה מגיע ומביא צמחי מרפא מארצות רחוקות אותם קנה בכסף רב תמורת ציוריו. אך הוא בעיקר היה מביא לתינוקת תחבושות וטמפונים כי היו לה המון חורים מדממים. התינוקת היתה מאד מעוותת ומפחידה אבל אני לא דאגתי לה שהיא לבד בצוקים, כי ידעתי שהיא חזקה ושורדת ושאסור לפגוע בה מצד אחד, אבל גם אסור לה להתגלות.
יום אחד הפרש בא בדהרה על סוס הברזל שלו וכשראה את התיקון האחרון שעשיתי לציור מסויים שלו, הוא היה כל כך מרוצה שחטף אותי על סוסו ודהר לכוון הצוקים.  בכל זמן הדהרה שמעתי את שפשוף הברזל של הסוס הדוהר. צליל השפשוף היה כל כך עז עד שנשמע בכל הכפר. הפרש החזיק את ראשי מופנה אליו ותשוקה שעשוייה מברזל החלה לחדור מבעד לאצבעותיו אל גופי. הוא כל הזמן ביקש שלא אסתכל לאחור. דהרנו דהרנו ודהרנו.
אבל ברגע אחד לא יכולתי להתאפק והסתכלתי לאחור.
ראיתי את בעלי עומד ומסתכל אלינו בתימהון. הוא היה רחוק וקרוב כאחד. פיו היה פעור ומעיניו יצאו ארבעה נהרות תכלת שמילאו את הכפר בנחשולים אדירים שסחפו איתם אנשים נדהמים ומשתאים.
זה היה חזיון מופלא ונורא בו זמנית.
מארבעת הנהרות זרם סבל שאין לתארו במילים וגם יופי עז, עילאי.
 

ברניני, מתוך ארבעת הנהרות, רומא

ברניני, חטיפת פרספונה, רומא

ברניני, אפולו ודפניס, רומא

איריס קובליו, הרוכבת, אקריליק על גלויה מצולמת

 


%d בלוגרים אהבו את זה: