תגית: סלפי

עפה על סלפי (קורונה)

 

הקורונה מצאה אותי אחרי כמה חודשים של החלטה שלא לצבוע יותר את שערי. בהתחלה זה היה נראה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי למראי המשתתח. הסתפרתי באי סימטריה וקניתי שפתונים בגוונים שלא הסתכלתי עליהם קודם. אפילו מיק-אפ עלה עלי בשתי שכבות מבהיקות ושמתי במיחזור בגדים שלא התאימו למראה שהזדקף מחדש.

ואז

הגיע ינואר. ונתפסה לי  הכתף באופן כזה שלא יכולתי לסגור את החזיות הנחמדות שקניתי לכבוד השיער הכסוף.

בפברואר קניתי מספריים והתחלתי לגזור קצוות שחורים. הלבן והשחור לא הסתדרו לי והלילות לא הסתדרו לי והשיניים לא הסתדרו לי והבטן תפחה מזלילות השוקולד בלילה שלא ממש ניחם: הזדקנתי

בהתחלה הגדירו את שישים בקבוצת סיכון. במרץ כבר הייתי בת שישים ואחת ובמראה השתקפה בעיניי זקנה בלה מאגדות גרים ושות'. את המסכה הראשונה שקניתי נאלצתי להרכיב על פרצופי המבועת (כמה הייתי הייתי מבועתת . לגמרי) כדי לצאת לבית החולים הווטרינרי עם סקאיי הכלבלב שחטף וירוס בטן קשה ביותר בדיוק כשהחלו להתעצם מספרי המתים בחדשות.

הסתכלתי במראה. 

היה יום קר ולבשתי מעיל עם כובע צמר וכובע של מעיל וצעיף וכפפות ובאמת חשבתי שהגיע סוף העולם.

ארבעה 3

 

סקאיי אושפז (יצא מזה אחרי כשבוע) ואני מדדתי מסכות

 

וגם ניסיתי כזו

95489079_3096393793716976_7514303429066358784_n

ואז ציירתי את אלה

ואת זו אהבתי במיוחד

מסכת אפריל

אהבתי את הסתרת הפנים והשיער. הרגשתי מוגנת מפנה מופעי הזיקנה שהעמיקו מאד מאז ההכרזה על הגיל בסיכון. נזכרתי בבדים ההודים ששימשו אותי במדיטציות בתקופת שיבננדה. הם היו טמונים  עמוק בארון. הקורונה שלפה אותם מהארון הפנימי לראי והתחלתי לעוף

על

עצמי

95382506_447610499403384_1264229675186520064_n

ועוד אחד

94994575_573906209908518_8211468134075334656_n

ולצייר

ארבעה

וגם חזרתי לתרגל יוגה עם תמר

ולעשות פיזיותרפיה

וללכת בחצר מסביב לכיסאות

זה לא עזר לכאב בכתף אבל החלטתי לצבוע בחזרה את השיער (שולמית אמרה שעם השיער הלבן לא יתנו לנו מכונות הנשמה.. איזה טירוף היה, צחקנו כל היום וכל הערב בוואטספ שלנו, עם ריקי וחני, ורדה ולוסי, לפעמים זה ניחם ולפעמים זה היה קורע) וצבעתי לבלונד כהה.

בתמונה זה נראה אדום אבל בכל מקרה הושלו ממני עשר שנים והוספו חמישה קילוגרמים

95404092_3794890793915242_5977161249740292096_n

וגם בזכות היין והסגריה היומית ששיפרו את יכולות הנשימה שלי

95293234_1084958808536869_4338998368710688768_n

ובזכות הפיזיותרפיה אצל שי

95898445_239281257148754_2733289579124621312_n

 

וכשיצאנו לשדה החרציות שמאחורי השכונה שלי (בפוסט הקודם חרציות או לא להיות) בת אחותי צילמה אותי מתחרצצת

 

המסכות אוכסנו בקופסת המצות מפח שקניתי בשנה שעברה ונמצא לה שימוש הולם, על יד דלת הכניסה, צמודה לקופסת הכפפות והאלכוהול ג'ל. ובמקום לזרוק את המסכות המשומשות התחלתי לקשקש עליהן בטושים ועטים צבעוניים.

וזו אחת העבודות

 

 

ואת זו אני אוהבת במיוחד

93562378_10222490933526921_7421394288497393664_o

וגם את זו (היא מזכירה לי את "סיפורה של שפחה")

93661792_10222490935486970_7550767336337178624_o

אז בינתיים עוד אין שימוש לשפתונים ולמיק אפ אבל את השיער כבר לא צריך לכסות. וכבר מפציע הקיץ לאיטו ושאר חלקי הגוף נחשפים. אפריל, האכזר בחודשים (כתב ט.ס. אליוט: "אפריל הוא האכזר בחודשים, מְצַמֵּחַ/ לילכים מתוך הארץ המתה, מערֵב/ זיכרון ותשוקה, מעורר/ שורשים קהים בגשם של אביב".) נגמר

פסח, מימונה וזיקוקי עצמאות האיומים נגמרו

וכולנו איכשהו מגיחים מהחורים.

ועדיין

זה לא אמיתי

הכל הזוי

 

 

 

 


הסלפים הנסתרים של הויקיפדיה

את אמורה לבחור תמונת פרופיל אחת מייצגת לויקיפדיה. את נוברת בתיקייה וירטואלית המכילה מאות תמונות. מאות. רובן סלפי מתעד מצבים אישיים אמנותיים מדי. את חייבת תמונה מייצגת. תמונה עכשווית לא באה בחשבון. השנה הזאת חרשה בך עמוק. את מחפשת תמונה עם מעט סדקים, מבט ישיר, קצת חיים בזוויות פיך. עם משקפיים. כי זו מי שאת. דקורציה הכרחית. שיער קצר? ארוך? מתולתל, חלק? אסוף? או אולי פרופיל, עדיף חצי פרופיל, לא. עדיף מבט ישיר ולא סלפי. תמונה שצולמה על ידי מישהו אחר. אבל בלי כוונה של רשמיות. לא זו שבדרכון ומצד שני לא זו שבבלוג, הרגישה הזו, סחופת הרוח. צריך תמונה עם עמוד שדרה. אבל שיש בה גם רוח. אולי עם כלב הרוח? לא, הוא לא יהיה לנצח וזו, התמונה הזו אמורה להיות לנצח. התמונה שכך תיזכרי. התמונה של אותה שנה בה פרחת כמו שושנה שקצצו את קצה גבעולה באלכסון והיא נפתחה במלוא כותרתה, שוהה לרגע, לפני שנושרים עליה אחד אחד במלוא כובדם על שולחן העץ שבסלון.

כמה תמונות  שלא נבחרו אבל אהבתי

 

317006_2449139032657_48389958_n

*

38723598_292245481583541_310857500817620992_n.jpg

IMG_0484IMG_1358.jpgIMG_0556.jpgS/W Ver: A0.03.24Rתמונה 2פרופיל 3IMG_0562IMG_0607האחרי הוא העיקרIMG_1397סלפי נובמבר 2IMG_7361IMG_1893.JPGIMG_1371.jpg24-01-09_1012.jpg08-05-09_1815.jpg

*

וזה הקישור לויקיפדיה שלי איריס איריסיה קובליו ויקיפדיה


בשולי הדרך (4) עם סלפי

לילה. כביש. אין קליטה בוויז. ברושים משני צידי הדרך. שלט מורה כוון. ואז יום. כביש 6. ושעת שקיעה. לילה. חדר מוגף. ברדיו מישהו. קול דקיק מלאכי. הגעת ליעד. מהו היעד. לא מכירה. רציתי להיות שוב אשה. צילמתי את עצמי. שוכבת. עומדת בנוף זר. חלום רע. אבל רציתי להירדם שם. עד סוף החלום. איך נהיה הכל. לילה. כביש. גומעת מרחק כזה ואחר. אז קודם השיר (קאוור לרדיוהד) דויד לביא. וואו איזה ביצוע.

_


עדכוני סלפי

אין לי הרבה מה לכתוב על חנוכה השנה.

אבל מזל שזה נמשך שמונה ימים.

נר ראשון. נר שני? נר שלישי. וישנו הנר של מחר. והימים הבאים.

ואולי דבר אחד: גם אם נדמה שהדברים חוזרים על עצמם, אז לא. ישנם דברים שנגמרו. ולא עוד. ואיזה מזל! ואולי זהו נס בפני עצמו.

ועוד דבר:

לפני כמה ימים עברתי איזשהו ניתוחון על האף. במשך שבועיים לפני זה החלטתי לעדכן את דיוקני העצמי. השתמשתי בצילומים שצילמתי במיוחד עבור זה.

לצייר מצילום שתוכנן מראש זו משימה לא פשוטה, מפני שהצילומים חושפים יותר ממה שמסתירים. בציור מהתבוננות אפשר להתעלם מכל מיני דברים. הצילום הוא כמו פצע פעור. הוא מיקרוסקופ לנפש. את הצילומים אני לא מעזה לחשוף. הציור הוא שוב סוג של כיסוי. רק ביני לביני, בזמן הציור עצמו, הדבר עצמו גלוי.

דיוקן עצמי:

אקוורלים ורישומים מהחודש האחרון לשנת 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014


סלפי

אין לי מושג למה עלה הגל הזה עכשיו של הסלפי. אצלי זה כיכב לפני כשנתיים. המון המון המון, בעיקר בלילות הריקים עם הארגמן של צמחייה מתנועעת באפלת החלון הפתוח. בחורף. למצלמה יש אש חימום, יש לה סם עירות, יש לה כפתורי חיים. זה היה טריפ ממכר. אני כבר לא שם. איכשהו. לפעמים מתגעגעת. מאד השתניתי מאז, אפילו שאוולין מבית המרקחת הותיק בעיר אמרה היום, אחרי כך וכך וכך שנים שלא ראתה אותי: וואי, לא השתנית בכלל. איך את עושה את זה. רק אצלם בבית המרקחת מחזיקים גופיות אנגורה. אני צריכה אחת כדי לעוף מעל הסיינה. חשיפה?- לא. מסכות לפורים. הפוסט הזה נכתב במוצאיי פורים. והשבוע יש לי יום הולדת במספר יפה. ואני לא אהיה כאן ככל הנראה.

נזכרתי בעצם בכל הסלפי הזה בגלל הפוסט הנהדר של מרית בן ישראל על "הסלפי" של סינדי שרמן שכל כל הערצתי שנים רבות והייתה תלויה אצלי בכל פינה.

גם הפינות שלי השתנו.

סלפי

ואם הסלפי הזה היה קצת מביך אז הנה סלפי "אומנותי" בסרטון יוטיוב שלי,  Selfiflower

ועוד מחווה לסינדי שרמן

איריסיה קובליו, פורטרט עצמי באקריליק, מעל גבי גלויה עם עבודה של סינדי שרמן, 2012

איריסיה קובליו, פורטרט עצמי באקריליק, מעל גבי גלויה עם עבודה של סינדי שרמן, 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: