תגית: סלפי

הסלפים הנסתרים של הויקיפדיה

את אמורה לבחור תמונת פרופיל אחת מייצגת לויקיפדיה. את נוברת בתיקייה וירטואלית המכילה מאות תמונות. מאות. רובן סלפי מתעד מצבים אישיים אמנותיים מדי. את חייבת תמונה מייצגת. תמונה עכשווית לא באה בחשבון. השנה הזאת חרשה בך עמוק. את מחפשת תמונה עם מעט סדקים, מבט ישיר, קצת חיים בזוויות פיך. עם משקפיים. כי זו מי שאת. דקורציה הכרחית. שיער קצר? ארוך? מתולתל, חלק? אסוף? או אולי פרופיל, עדיף חצי פרופיל, לא. עדיף מבט ישיר ולא סלפי. תמונה שצולמה על ידי מישהו אחר. אבל בלי כוונה של רשמיות. לא זו שבדרכון ומצד שני לא זו שבבלוג, הרגישה הזו, סחופת הרוח. צריך תמונה עם עמוד שדרה. אבל שיש בה גם רוח. אולי עם כלב הרוח? לא, הוא לא יהיה לנצח וזו, התמונה הזו אמורה להיות לנצח. התמונה שכך תיזכרי. התמונה של אותה שנה בה פרחת כמו שושנה שקצצו את קצה גבעולה באלכסון והיא נפתחה במלוא כותרתה, שוהה לרגע, לפני שנושרים עליה אחד אחד במלוא כובדם על שולחן העץ שבסלון.

כמה תמונות  שלא נבחרו אבל אהבתי

 

317006_2449139032657_48389958_n

*

38723598_292245481583541_310857500817620992_n.jpg

IMG_0484IMG_1358.jpgIMG_0556.jpgS/W Ver: A0.03.24Rתמונה 2פרופיל 3IMG_0562IMG_0607האחרי הוא העיקרIMG_1397סלפי נובמבר 2IMG_7361IMG_1893.JPGIMG_1371.jpg24-01-09_1012.jpg08-05-09_1815.jpg

*

וזה הקישור לויקיפדיה שלי איריס איריסיה קובליו ויקיפדיה


בשולי הדרך (4) עם סלפי

לילה. כביש. אין קליטה בוויז. ברושים משני צידי הדרך. שלט מורה כוון. ואז יום. כביש 6. ושעת שקיעה. לילה. חדר מוגף. ברדיו מישהו. קול דקיק מלאכי. הגעת ליעד. מהו היעד. לא מכירה. רציתי להיות שוב אשה. צילמתי את עצמי. שוכבת. עומדת בנוף זר. חלום רע. אבל רציתי להירדם שם. עד סוף החלום. איך נהיה הכל. לילה. כביש. גומעת מרחק כזה ואחר. אז קודם השיר (קאוור לרדיוהד) דויד לביא. וואו איזה ביצוע.

_


עדכוני סלפי

אין לי הרבה מה לכתוב על חנוכה השנה.

אבל מזל שזה נמשך שמונה ימים.

נר ראשון. נר שני? נר שלישי. וישנו הנר של מחר. והימים הבאים.

ואולי דבר אחד: גם אם נדמה שהדברים חוזרים על עצמם, אז לא. ישנם דברים שנגמרו. ולא עוד. ואיזה מזל! ואולי זהו נס בפני עצמו.

ועוד דבר:

לפני כמה ימים עברתי איזשהו ניתוחון על האף. במשך שבועיים לפני זה החלטתי לעדכן את דיוקני העצמי. השתמשתי בצילומים שצילמתי במיוחד עבור זה.

לצייר מצילום שתוכנן מראש זו משימה לא פשוטה, מפני שהצילומים חושפים יותר ממה שמסתירים. בציור מהתבוננות אפשר להתעלם מכל מיני דברים. הצילום הוא כמו פצע פעור. הוא מיקרוסקופ לנפש. את הצילומים אני לא מעזה לחשוף. הציור הוא שוב סוג של כיסוי. רק ביני לביני, בזמן הציור עצמו, הדבר עצמו גלוי.

דיוקן עצמי:

אקוורלים ורישומים מהחודש האחרון לשנת 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, אקוורל, 2014

איריס קובליו, רישום, 2014


סלפי

אין לי מושג למה עלה הגל הזה עכשיו של הסלפי. אצלי זה כיכב לפני כשנתיים. המון המון המון, בעיקר בלילות הריקים עם הארגמן של צמחייה מתנועעת באפלת החלון הפתוח. בחורף. למצלמה יש אש חימום, יש לה סם עירות, יש לה כפתורי חיים. זה היה טריפ ממכר. אני כבר לא שם. איכשהו. לפעמים מתגעגעת. מאד השתניתי מאז, אפילו שאוולין מבית המרקחת הותיק בעיר אמרה היום, אחרי כך וכך וכך שנים שלא ראתה אותי: וואי, לא השתנית בכלל. איך את עושה את זה. רק אצלם בבית המרקחת מחזיקים גופיות אנגורה. אני צריכה אחת כדי לעוף מעל הסיינה. חשיפה?- לא. מסכות לפורים. הפוסט הזה נכתב במוצאיי פורים. והשבוע יש לי יום הולדת במספר יפה. ואני לא אהיה כאן ככל הנראה.

נזכרתי בעצם בכל הסלפי הזה בגלל הפוסט הנהדר של מרית בן ישראל על "הסלפי" של סינדי שרמן שכל כל הערצתי שנים רבות והייתה תלויה אצלי בכל פינה.

גם הפינות שלי השתנו.

סלפי

ואם הסלפי הזה היה קצת מביך אז הנה סלפי "אומנותי" בסרטון יוטיוב שלי,  Selfiflower

ועוד מחווה לסינדי שרמן

איריסיה קובליו, פורטרט עצמי באקריליק, מעל גבי גלויה עם עבודה של סינדי שרמן, 2012

איריסיה קובליו, פורטרט עצמי באקריליק, מעל גבי גלויה עם עבודה של סינדי שרמן, 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: