תגית: סקיצות

סקאיי-צות (רגעים קטנים)

 

אצלי הדברים קורים מהר!

אולי בגלל זה  "האחראים" חיברו אותי לכלב רוח! איך הייתי נראית עם פודל קטן ולבן? חמוד. אבל!.. כלב רוח… זה לחיות בלב סופה, בעין הסערה. אני שואלת את עצמי אם הייתי יכולה שוב להיות באותה נקודה שבה חייגתי למספר שהפך למציאות. האם הייתי מחייגת? אחרי שבועיים של סערות וסופות, עם לא מעט דמעות, נראה לי שהייתי עושה בדיוק אותו דבר!. ומה הבעייה, שואלים אותי, כולו קילו וחצי (עכשיו כבר שניים) שחדר לבית שלך, כה יפה וחמוד ותמים… כן! שד משחת. גור!. החיים משתנים באחת. מה משתנה? שואלים? הרי הוא ממלא אותך. כן! הוא בהחלט ממלא. ממלא חיים. החלל שנפער בתוכי () התמלא ברבבות אושר, ניצוצות ממש. עם כל הקושי. איזה גור! איזו רוח! איזו השראה.

מצד אחד הוא כל כך שברירי ומצד שני אמיץ בצורה יוצאת דופן.

ולא, לא שכחתי את טוטו!

אז אנחנו נהיה בודהיסטים. מה שעכשיו- עכשיו, ומחר תעלומה. מחר שייך ליקום שדואג. והיקום מוביל רק לטוב.

הנה כמה סקיצות לטובת מי שלא מחובר אלי בפייסבוק.

(הסקיצות הן מהירות, כדקה כל אחת, עפרון, צבעי מים, טוש, ולמרות שהוא נראה בהן שקט, עוברי, מדיטטיבי, מתוק דבש, אלו רק סצינות קטנטנות בהן הוא מתעייף לכמה רגעים, כמה רגעים של חסד)

.

סקאיי, צבע מים, 2013

סקאיי, צבע מים, 20131

סקאיי, צבע מים, פברואר, 2013

סקאיי, צבע מים, פברואר, 20131

סקאיי, צבע מים, 2013

סקאיי, צבע מים, 20131

סקאיי, צבעי מים, 2013

סקאיי, צבעי מים, 20131

סקאיי, טוש, 2013

סקאיי, טוש, 20131

סקאיי, עיפרון, 2013

סקאיי, עיפרון, 20131

ופתאום אני נזכרת באקוורל הזה, שצוייר כחודש לפני סקאיי

אני  מתה על צפרי גן עדן (הפרח, הנקבי והזכרי)

כאן הפרח הזכרי מצויר ככלב רוח…

איריסיה קובליו, ציפור גן עדן, אקוורל, דצמבר, 2012

איריסיה קובליו, ציפור גן עדן, אקוורל, דצמבר, 20121

.

.


סקיצות לא מחייבות

קניתי בטעות מחברת סקיצות שנראתה "מקצועית". מיהרתי ולא בדקתי. המחיר היה טוב.

בין לבין אני מתאמנת  בסקיצות מהירות. זה כמו לשמור על כושר. אמנם אין צורך להתאמן כל הזמן, אבל מפעם לפעם אפשר להקדיש כמה ימים או שבועות לחידוד הראייה. לחידוד הקליטה. לשימון התנועה המהירה שבין ליד האוחזת במכחול, עט, עיפרון ועוד.

אז מחברת הסקיצות היתה זולה מכל הבחינות. דפים שספק אם ישרדו עשור שנים. הם סופגים את הצבע היקר עד שנדמה שהשתמשתי בכפתורי צבע של גן ילדים. הם מתקמטים ומתפוררים בקצוות וחתוכים בגסות ובעלי טקסטורה הנראית כפלסטיק מעורבב בבד סינטטי ונייר טואלט. וכמובן שכל קו או כתם מצטלקים על הנייר לעד, בלי שום אפשרות למחוק.

ובכל זאת החלטתי להשתמש במחברת הזאת. לא כהצהרה מתחום "דלות החומר" המפורסמת בהיסטוריית האמנות הישראלית, אלא כדי להיות בחוויית  ה-"לא אכפת לי". לא אכפת לי מה שייצא. ממילא אזרוק את זה.

סקיצות מהירות על נייר זול הם כמו רומן מזדמן, או יחסים על סף פרידה. כל מה שהיה עצור הרבה זמן  יכול להשתחרר בן רגע. אין שום מחויבות בבועת הזמן הזו ששמה "לא אכפת לי".  את נותנת ליד לעבוד ואת חושבת על דברים אחרים. כלומר את מפסיקה להיות כבדה ובעלת חשיבות עצמית, את מסירה מעצמך כל יוהרה או יומרה או אחריות ואת שופכת.

זה נכון שכדי לשפוך בלי חשבון צריך קילומטרים של מאמץ הליכה עם כד על הראש מבלי שתישפך טיפה. וזו הליכה קשה ומייסרת שמעטות בה ההצלחות, אבל היא עקשנית ומטפסת במעלה ההר  ששמו במקרה זה: ללמוד לצייר.

בצבעי מים עדיף לצייר על נייר "מקצועי". לי כמובן יש את הנייר המועדף. אבל דווקא מיטב עבודותיי הפופולאריות נעשו על ניירות "פושטקים", שהמפורסמות ביניהן היו אריזות של תרופות, כרטיסיות משרדיות, כרטיסיות רכבת, מפיות, מעטפות, גלויות ועוד…. הדבר הזה, שמקשה על "הציור הנאות" משחרר. אז במקום לתת את המחברת הזולה והלא מקצועית לבן השכנה או לבת אחותי (מעשה נחמד כשלעצמו ואממשו  אולי בהמשך) פלרטטתי עם המחברת בשבועיים האחרונים, והנה כמה סריקות לא מחייבות 🙂

איריסיה קובליו, צבעי מים, סקיצה, ינואר 2012

איריסיה קובליו, צבעי מים, סקיצה, ינואר 2012

איריסיה קובליו, סקיצה של הדס, צבעי מים, ינואר 2012

איריסיה קובליו, סקיצה, צבעי מים, ינואר 2012איריסיה קובליו, פליקן, ינואר 2012

קושקה

איריסיה קובליו, סקיצה, פליקן, ינואר 2012

איריסיה קובליו, פליקן ומים, 2012

איריסיה קובליו, פליקן, ינואר 2011

 ובחרתי לסיים בסקיצה לנוף יפואי, אחת מרבות מהשנים האחרונות. האקוורל  הזה הוא מהיום בבקר, הרוח שרקה מאד, הים האפיר באחת בין קרני האור הפתאומיות. אחרי הכתם הראשון קפאתי בין הטיפות שהתעצמו מדקה לדקה. החזקתי מעמד פחות מעשר דקות. הנייר הנורא ספג את כל הצבע, אבל דווקא האייפון הצליח ללכוד את הצבעים המקוריים, הזוהרים, המבהיקים, המתוקים, של קופסת צבעי המים האהובה שלי

איריסיה קובליו, אקוורל, יפו, ינואר 2012


%d בלוגרים אהבו את זה: