תגית: צבעי מים

שביל

השביל הגיע לקו הסיום. היו בו כל עונות השנה ורבים מעונות הנפש. הוא היה חשוף ויבש, בוצי ומלבלב, קוצי ורב יופי. לפעמים יכולתי ללכת בו לאט ולפעמים רק להביט בו מבחוץ. ידעתי שהוא שביל אבל רק כשהגעתי לקיצו יכולתי לראות את מקומו במפה המפותלת של חיי

מתחילה שביל חדש. האם יהיה זה עוד שביל? או אולי כביש? כביש מהיר

הציורים האחרונים מגבעת עדה, אפריל 2018

img836.jpg

img838.jpg

img840.jpg

img839.jpg

img837.jpg

_


חלון

חלון המטבח בבית בהרצליה הווה פינת ההשראה היומית המנחמת. בימים אלו הלבנדר והחמציצים שולחים זרועות לכל עבר, משתרגים בסורגים, מנסים לגרש את הפטוניות האחרונות. בדצמבר השמש חזקה במיוחד בחלון המטבח המתרוקן. הבית מתפרק לאט לאט. לא יודעת מה קורע יותר: המסלול האיטי, היסודי, או העזיבה באחת.
מצרפת אקוורלים קטנים וציורים דיגיטאלים באייפד. הרצליה, נווה עמל, 2010-2017

בוקר בחלון המטבח

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2015

*

18216439_10212940753418387_6627043037787682256_o.jpg

איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2014

*

IMG_1908

*

חלון 6

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2015

*

ערב יורד 2.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2016

*

חושך נובמבר.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל 2014


לצלם כדי לצייר

מתוך דברים שאמרתי לתלמיד שלי:
כשהמטרה של הצילום שלך היא כדי למצוא פריים טוב לציור, החיפוש משתנה. למדת צילום מקצועי ואז טיילת בנופים שונים כדי לצלם. תפיסת הצילום כצלם הייתה שונה בתכלית. יצאו לך צילומים מדהימים. הבחירות שעשית התאימו באופן מושלם למגזין צילום מקצועי איכותי, אבל לגמרי לא התאימו לציור. במיוחד לא לציור בצבעי מים. היית מתוסכל. המשכת לצאת לצילומים אבל פתאום התבלבלת. זה יתאים או לא יתאים לציור? הציורים שציירת מהצילומים שלך לא נראו טוב. נכשלו כביכול. ואז התחלת לבחור צילומים מהאינטרנט שיענו על התנאים של הציור. זה היה פחות אישי ויותר טכני. כמו לבנות פאזל. זה לא ממש עניין אותך. 
לצייר ממש בחוץ, בנוף, זה עניין אחר שדורש אימון והיערכות פיזית נפשית שונה. 
אז מהם התנאים שנדרשים לצילום אישי שיתאים לציור, ואני בעיקר מדברת על ציור אקוורל?- ראשית חפש מקום שמדבר אליך ואתה אוהב. אבל זה לא מספיק. עדיף שזה יהיה מקום עם פרספקטיבת עומק, קרוב ורחוק, מאד מגוון מבחינת הצבעים והימנע מקונטרסט גדול ( שטחים מוצללים כהים לא נראים טוב במבעי מים). השתמש בפריים הטבעי של המצלמה כדי לקבוע את פריים הציור. את הקומפוזיציה. צלם 10-20 צילומים של אותו מקום כשהמטרה היא לא הצילום הטוב אלא הפריים או הקומפוזיציה המושלמים. את זאת תוכל לראות רק כשתתבונן בצילומים בבית. בשטח (בנוף) אתה מחפש רק פריים שכולל צבעים, אור, עומק, נקודת אחיזה, רחוק וקרוב. ההתייחסות למצלמה צריכה להיות כאל כלי רישום. כלי של סקיצה. אתה מתחבר למקום ויוצא למסע חיפוש חיצוני ופנימי כאחד בעזרת הכלי הזה. הכלי הזה הוא האמצעי.
ואז בבית, העבר את הצילומים למחשב או לטאבלט ובחר מה כן ומה לא. הבחירה הזו משתכללת עם הזמן. גם אותה צריך ללמוד. 
היציאה לטבע, החיפוש של מקום אחד להתחבר והצילום עצמו הם רק התחלת התהליך ובהמשכו אתה ממשיך את החיפוש אחר הצילום הנכון לציור. הבחירה שלך מאד משמעותית. היא כבר חלק מהציור. 
בשלב הבא אתה יוצר פינת עבודה, או מול מחשב, או על יד טאבלט או מחשב נייד, (אפשר להדפיס את הצילום הנבחר) . בחר פריים אחד מתוך עשרים ניסיונות בערך. רשום את הפריים על דף צבעי המים ואז צא לדרך. הצילום צריך לשמש זיכרון והשראה. אינך חייב להיצמד אליו אלא לתרגם אותו לידע שלך בציור אקוורל. 
בשלב זה אתה כבר טיפסת את מחצית הדרך על אחד ההרים. הרבה הרים כאלה עוד יופיעו בדרך. כל הר מיוחד לעצמו, אחד ממסלול במפת הדרכים שלך בעולם הביטוי הציורי.
*
מצורפים ציור וצילום שלי.
הצילום משמש השראה, קומפוזיציה, מיקום, זיכרון של חוויה רגשית במקום.. הוא איננו עומד בקריטריונים של צילום טוב ומעניין. בציור אני מפליגה למחוזות האקוורל הקסומים.
_
22281974_10214464267625290_2854317987914585230_n (1)
IMG_3396.jpg

ציפרלקס בשמיים

השראה זה משהו מתחדש. בשבילי השראה זה סם חיים. בתכנית הטלויזיה אמש על הציפרלקס נאמר בין השאר שציפרלקס וטיפול זה לא מספיק. צריך גם לשנות סביבה. את בודדה, את תקועה, את נרמסת שוב ושוב תחת אותם התנהלויות סביבתיות בחייך, קומי ושני את המקום שממנו את מתעוררת בכל בוקר. זה חייב להיות מעשי. 
בשבילי השראה היא לא רק כדי לצייר ולכתוב. בתחומים האלה הבדידות והסבל דווקא מלווים מצויינים. השראה היא האומץ והכוח לשנות, היא השמחה להתעורר בבקר ולרצות לגלות מקומות חדשים, ללכת לנסוע רחוק בדרך לא מוכרת, לראות אופק. הציפרלקס יכול להיות מנוף להעזר בו לעבור להר שממול, אם אפשרי. אצלי זה היה אפשרי. 
אני אוהבת לצייר בטבע. זה תמיד מרים אותי לגבהים של החופש הטבעי שלי. זה כמו לחזור לבית האמיתי שלי. הרבה פעמים אנחנו כולאים את עצמנו מתוך רגשות אשם כאלה ואחרים וחושבים שיש מחר, שהכל יהיה אחרת, או לא חושבים שיש מחר. יש לנו תירוצים שונים: ״נסיבות״. חובות החיים. אני התפללתי הרבה שיבוא החסד הזה שמביא לשינוי. והוא בא. כמה זמן השינוי הזה ״יחזיק מעמד״? זה לא מעסיק אותי. ההווה זה החיים עצמם. כאן. עכשיו. ומהר. סירקה טורקה, המשוררת האהובה. חדר משלי עם וירג׳יניה. דשא. שושנים. שדות. אלונים. אקליפטוסים. ברושים. שמיים.

אקוורים חדשים מהסביבה החדשה:

22687522_10214553033244375_370698789148950570_n.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל, גבעת עדה 2017

*

22310545_10214509998888543_8929062255400688341_n.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל, גבעת עדה 2017

*

22528232_10214535851574844_2432769524325850899_n.jpg

איריסיה קובליו, אקוורל, עמיקם, 2017


גבעת עדה, חלק 1

לפני כמה שבועות עברתי לגור בסטודיו בגבעת עדה. רוב השבוע אני במקום שנמצא בשולי ישוב המוקף שדות, גבעות ויערות. הגשמתי חלום.

בכל בוקר אני מתעוררת קצת לפני הזריחה ויוצאת לתפוס את השחר, ביחד עם סקאיי, כלבלב הרוח שלי. לפני שעברתי לכאן הזדמן לי להכיר ולהתאהב במוסיקה של אמיר דדון,  ובמיוחד בשורה " תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" , ובשיר "כמו נס"… ובכלל, וכמעט ביום אחד התבהר לי שאם לא עכשיו אז אולי אין מחר. 

אחרי הקפה בגינה הפרטית , בין שיחי השושנים, אני נכנסת לסטודיו ומעבדת את הצילומים שצילמתי עם שחר ומסיימת את העיבוד במשיכות אקוורל. בספטמבר עדיין קשה לצייר בחוץ. הכל יבש ומאובק. אבל פעם אחת הצלחתי ואף לימדתי ציור בנוף, בפוסט הקודם "איך לצייר מחוץ לסטודיו".

הנה שישה אקוורלים מהשבועיים  הראשונים :

22154508_10214412787818327_349624651344940509_n

22089950_10214412785058258_695437736562161879_n

22179717_10214412788058333_6976071708454163218_o22218633_10214412788378341_4289390731851090574_o.jpg22221773_10214412786778301_7777682296116900322_nגבעת עדה 10.jpg


איך מציירים מחוץ לסטודיו

יצאנו לצייר בסביבה. השיעור הראשון שלו בטבע. איך מתחילים? סידרנו ישיבה נוחה (עם צבעי מים מתנהלים בקלות) תחת עץ רחב שעמד על גבעונת המשקיפה לנוף. בחרתי בנוף ישראלי קלאסי: שדה חרוש, מטע זיתים קטן, כמה גגות מושב אדומים המציצים בין ברושים ושיחים. השמיים היו מעט מעוננים ורוח קלה הניעה את צמרות העץ תחתיו ישבנו כמו תחת מאוורר נעים. ממה מתחילים? ביקש שאדגים, שאצייר על ידו. – קודם קובעים את הטווח. רצוי שתהיה איזו זרימת עומק "פרספקטיבה". מטע הזיתים היה מצוין למטרה הזו. מקמנו את המטע על הדף, קבענו שהגבול השמאלי יהיה בית מסוים (אותו מיותר לצייר, אבל ישמש סמן) והגבול הימני תהיינה החממות. ראינו עץ ברוש אחד שבלט בגובהו מכולם. קבענו את מיקומו על הדף, היה חשוב להכניס את השדה החרוש, שכביכול מעליו נבנה נוף המושב. הגבול שבין השדה למטעים היו קני הסוף שצמחו מערוץ נחל יבש מהקיץ. אמרתי שאין צורך לצייר את קני הסוף אחד לאחד אלא ככמה כתמי גבול.
כעבור שעה של שקט מלווה בקולות מושב (טרקטור חורש, צפרים למיניהן, רשרושי צמרות ושיחים) קפץ הטבע הרב ממדי לתוך נייר קטן דו ממדי, ואמר: הנני.
אין כמו לצייר בטבע. הפעם פינת חמד בגבעת עדה ("הבאר") המשקיפה אל מושב אביאל.

גבעת עדה 11


קורסים בצבעי מים, הרצליה. בנימינה.

השנה אלמד 4 פעמים בשבוע קבוצות לימוד צבעי מים (אקוורל)

בהרצליה: ימי שלישי ב- 10:30 בבקר, ותיקות, הקבוצה מלאה.

               ימי שני ב- 11:00 בבקר, מתחילות וממשיכות.

בבנימינה: בסטודיו ליריקה- ימי ראשון ב- 11:00 בבקר מתחילות וממשיכות

                                       ימי שישי ב- 9:00 בבקר מתחילות וממשיכות.

שעורים פרטיים בהרצליה אפשריים בימי שני ושלישי אחרי הצהרים והערב.

לפרטים נוספים: איריסיה טלפון 0528730367

או מייל: iriswari@gmail.com

מבחר תמונות:

תלמידות 7.jpg

תלמידות 1.jpg

.

פארק 1.jpg

.

DSCN5095.JPG

.

IMG_0094.jpg

.

IMG_0080.JPG

.

מדגמנת.JPG

.

למירי 3.jpg

.

סטודיו ליריקה.jpg

.

תלמידות 2.jpg

.

תלמידות 5.jpg


צימר

בשעות של הפוגה מהשיפוצים בדירה הסמוכה (אולי לא יגיעו היום?) אני מנסה להעלות לבלוג מבחר ציורים שציירתי בצימר בצפון "הבית בטבע", בשדה אליעזר. בפוסט הקודם כתבתי על ספקות והתחבטויות שנתהוו בזמן השהיה שלי במקום ההוא ומאז שחזרנו אני מנסה למצוא מקומות מפלט מהשיפוצים, אלא שהיום כבר כמעט מחצית היום, ועדיין שקט תעשייתי. החלטתי לזרום בלי תכנון, להתחיל ציור פורטרט אקוורל שחיכה זמן רב להתגלמותו על הדף, עברה שעה, עברו שעתיים שלוש, סיימתי אותו, ו.. עדיין שקט. אז החלטתי גם לנסות להעלות את הפוסט הזה. ציור ציור. נראה איך יילך ואם תינתן לי גם הזדמנות של ריכוז ושקט להגיד על כל אחד דבר מה (הייתי רוצה פוסט חכם כזה, שממש מסביר איך ציירתי כל ציור, אולי קצת מתודי, או פוסט שאני מצרפת לכל ציור שיר של משורר/ת , אבל זמני אורב בחלונות ודוחק בי: מהרי מהרי…)

1.

התנסות על נייר ארצ'ס של נוף מהחלון או מפתח הדלת. 41 מעלות חום לא איפשרו אפילו דקה של ציור בחוץ…

צימר 5

2.

אותו הנוף עצמו, שרב יולי בבקעה, לרגלי הגולן, אין ברירה אלא להשתמש בסגול שהפך לתומו זרחני ממיס

צימר 6

3.

מבט לכוון המרפסת. שרועה על הספה הנוחה, מתחת למזגן, אורז מתבשל על הכיריים בסיר נחושת. דלעת ערמונים מתבשלת בתוכו. אם מקלפים את דלעת הערמונים, טעמה הערב במיוחד נעלם.. לא צריך תבלינים. אולי מקסימום קצת חמאה (לא שמן!)

צימר 2.jpg

4.

טיול ערב. הכניסה לשביל הצימר. את הטיול עשינו במכונית (הישוב שדה אליעזר כל כך יפה, נקי, מפעים בצבעיו, אפילו בחום הבלתי נתפס) והטיול הרגלי הסתכם מכביש הגישה ועד מטע האפרסקים ובחזרה. האור האחרון שמאחורי שורת העצים עשה לי את זה. (צילמתי וציירתי בחדר)

צימר 8.jpg

5.

טיול בחוץ, בשבילים  הקסומים המקיפים את הצימרים, גם הכלבלב שלי שאוהב חום, היה מתנשף בכל כוחותיו מול ההבל הזה שננשב מכל פינה. ובכל זאת הקסם היה רב מכל תיאור, החל מברכת הדגים היפנים ועד עיניהן הכחולות של העיזים והתיישים המדהימים שמורד שטח הצימרים. הלכנו לאט לאט ונשמנו לאט לאט. כאן ציירתי מהזיכרון. אפילו המזגן לא הצליח לקרר את אותו זיכרון. (ובכל זאת הייתי חוזרת לשם היום שוב)

צימר 1

5.

ועוד מזיכרון מהביל. אני לא נוהגת לצייר מזיכרון. בדרך כלל אני לא זוכרת כלום. נאדה. חלל אטום וריק. כאילו שכחתי את כל מה שצברתי בחיי. אבל הרפיתי מהפחד של הכלום הזה ועשיתי משהו. אני מעלה אותו לעצמי בעיקר, אבל לא אכפת לי לשתף

img669.jpg

6.

הפתעה: בן זוגי מוציא את אפו מהצימר, באומץ רב, ומלקט לי כמה פרחים ועשבים מהצמחייה המפתיעה והשופעת בסביבות הצימר. זה היה רגע מכונן ונדיר בחיינו של היום. אהבתו התגלמה במלאותה. נמצא כלי מתאים, בצבע תכול (אני אוהבת אגרטלים בכל גווני הכחול) ומיד כמחווה לאהבה שהתגלתה ציירתי במהירות, כי האורז ודלעת הערמונים פיצפצו נואשות בתוך הסיר וקראו לי למטבחון הנהדר והמושלם של הצימר.

צימר 11.jpg

7.

בקר השכם. צבעי הגולן בצבעי האפרסק. הלכנו לקטוף אפרסקים. שבע בבקר ואפשר לרדת למטע ולאכול מהעץ.

img668.jpg

8.

והנה האפרסים (הטעימים בעולם)

IMG_3274

9.

שביל הכניסה לצימר

הצללים הסגולים של עצי הגדר. בכניסה לצימר שלנו היה עץ אורן עתיק עתיק. עולם ומלואו שכן בו. עוצמתו נסכה בי בטחון: הכל בסדר. הכל נכון. הכל לטובה. כאן נראים הרי הגולן כביכול מושלגים. נגיעות האקוורל שלי מינימליסטיות (על נייר סקיצות) ואהבתי את הרמזים שהמהבילות הזו יכולה להיות גם לובן קריר וצח בשלג חורפי

צימר 3.jpg

10.

וכאן רישום בעט הצבעונית שלי. זו עט שמנה שמכילה 8 עטים. אני אוהבת להשתמש בה ובאמתחתי כמה מחברות של סקיצות עם העט הזו. היא הכי בלתי מחייבת בעולם ולכן הכי משחררת. שוב שביל הגישה לצימר. לפנות ערב, כשאפשר אולי כמה דקות של שהיה ורישום בחוץ (כל זה מתייחס לחודשים יולי אוגוסט וכנראה ספטמבר)

צימר 4.jpg

ובינתיים כבר צהריים

ועדיין שקט אצל השכנים המשפצים. אולי הפועלים לא יגיעו היום. טרם עשיתי את ענייני הבוקר שלי (מקלחת, ארוחת בוקר, וכו'). אפילו טרם הדלקתי  מזגן. מיהרתי לצייר דיוקן של תלמידה, שהבטחתי לה, כל עוד שקט.. וכך חלפו שלוש שעות, וגם להעלות את הפוסט הזה, עוד שעה, בלי לסנן את עצמי יותר מדי.

איזה אושר. בוקר מתנה.

(ולגבי פורטרט- זה שציירתי היום לא קשור לכאן ואפרסם אותו בפוסט אחר, אולי, אבל בצימר ציירתי עוד שני פורטרטים באקוורל על נייר סקיצות. ואני מתלבטת אם להעלות אותם לכאן, לא בגלל שהם יצאו לא טוב, נהפוך הוא, אולי בגלל שהם כל כך חושפניים ומגלים סודות קיומיים רבים. אז אסתפק בעשרת הציורים שהעליתי, מבלי לייגע יותר מדי.

IMG_2487.JPG


השושנים של ברכה 2

ובהמשך לפוסט הקודם

יצאתי לצלם כמה צילומים בחצר של ברכה ז"ל

בנווה עמל, הרצליה.

IMG_1550.JPG

IMG_1551

IMG_1552

IMG_1553

אקוורל השושנים הזה נרכש ע"י המשפחה

IMG_1554.JPG

לזכרה של ברכה צנטר


השושנים של ברכה

השושנים של ברכה 1.jpg

ברכה מתה. מודעה צחורה על השער המתקלף. אהבתי לעבור דרכה עם הכלבלב בטיול אחר הצהרים. גיליתי אותה לפני כשנה. בעצם קודם גיליתי את שיח השושנים שלה שהציץ מבעד לפתחי השער, בוהק בשמש הפז האלכסונית. לפעמים הייתי רואה אותה עומדת בפתח הבית הקטן שלה שהיה אחד הוותיקים בשכונה. כשהשער היה פתוח אפשר היה לראות את שיח השושנים שלה במלוא תפארתו. צבעם הכתום אדום זורח היה נדיר. לא ראיתי כמותם באף מקום. פעם אחת העזתי לצלם אותם מהר מבעד לפתחים ופעם אחת עצרתי כדי להחליף אתה כמה מילים. שאלתי לשמה והיא סיפרה לי עוד כמה דברים, חלקם נשמעו "מן העולם הזה" וחלקם לא. רציתי לבקש ממנה שושנה אחת ולא העזתי. היום עברתי שם עם לאה, השכנה שלה , שהיא לפעמים בת לוויתי לטיולי הכלבים וביקשתי ממנה שתגזוז לי שלושה פרחים למזכרת. לאה, בת ה 79, שאין לה שום עכבות בשום עניין, נכנסה לחצר וליקטה עבורי זר קטן. ברכה עזבה את השכונה בת 96. ציור אקוורל. מרץ 2017.

*

והנה כמה אקוורלים נוספים של השושנים, לאחר יום ויומיים

השונים של ברכה 2.jpg

*

השושנים של ברכה 3.jpg

*

השושנים של ברכה 4

*

השושנים של ברכה 5.jpg

יהי זכרה ברוך

והנה עוד שלושה שנוספו ביום השלושים לזכרה:

ברכה לסקיצות 1.jpg

*

ברכה לסקיצות 2.jpg

*

השושנים של ברכה 8.jpg

איריס איריסיה קובליו, אקוורל, אפריל 2017

*

*

*


%d בלוגרים אהבו את זה: