פרח השיח המנחם האהוב על מכל בקיץ ישראלי שחון ויבש הוא הסולנום הזיתני. אני אוהבת את הצבע הכחול סגול שלו, סוג של כחול ניאון שמהדגיש אותו צורת הכוכב של הפרח, שנוגעים ללבי לשונותיו הדקים הצהובים כתומים שנשמטים מאמצעיתו. לעומת העונג של הפרח קשה לגעת בעלים ובענפים שלו כי הוא זיפי קוצני, עליו הגדולים משוננים, כאילו מגינים על הכוכבים הקטנים, וציבעם תמיד ירוק אפור מאובק. הם יוצרים הרגשה של גדר תיל על חום צהבהב אפרפר של אדמה צמאה למים. אבל לפעמים הם נראים כמרבדים סגולים כשהעין קולטת אותם בהמוניהם בשדות, במיוחד בשעות שלפני החשיכה המתאחרת בקיץ.
אצלנו בשכונה היו שדות מאחורי הבית והיה שטח מסויים שהכוכבים האלו היו מופיעים כשכל האחרים נעלמים, ויוצרים את הכתמים הסגלגלים המנחמים. כשאין טבע של ממש במרחק הליכה אז כל כתם ושיח מנחמים בעונתם. השנה חרשו את השטח הזה, חריש קטלני, גידרו והוסיפו מצלמות אבטחה. אבוי. נגמרה סופית הגישה לנחמה. אבל מצאתי צילום של הכוכבים האלה משנה שעברה, בכפר קיש, באחת מההליכות שלי בנסיון לבלוע קצת טבע לפני החזרה להרצליה. השבוע באחד הימים היותר בידודיים שלי ציירתי מהצילום. הרגשתי שם. מרחפת עד פסגת ההר (תבור) ובחזרה. כמה שעות של התרחקות מהבועה הזו המכילה בתוכה איים איים של חרדות.
(אקריליק על בד טבעי, 20×30 cm)
סולנום זיתני. איריס קובליו, ציורי נופי תבור
ברעננה צפון, עדיין שדות ושבילים שאפשר לטייל בהם ולהרגיש קצת טבע. פעם פעמיים בשבוע אני יוצאת לשם עם אחותי ובתה וסקאיי הכלבלב כדי לנשום אוויר טבע בלי מסכה. אתמול פגשנו מרבדי שיחי סולנום. קרני השמש האחרונים ריצדו על הכוכבים הזעירים. היה חצי ירח ושמיים נטולי ענן.
מעלינו ריחף סיס בעקשנות מתמדת
ולהתמוסס בכתמי הסגול כחול לשעה
….
לפני כמה ימים, באחד הלילות חדורי המחשבות מאותם איים טורדניים בעיניני המשך החיים בעידן המתרגש עלינו, כתבתי כמה מילים על המסכות שנצטווינו. מחשבות האלו הפוכות לגמרי מהפוסט הסגלגל המכוכב הזה ובכל זאת מכניסה אותן. הרבה צדדים משתקפים אבל יוצרים שלמות אחת שהיא מה שאני עכשיו.
קורונה טיים:
