תגית: ציור על אריזות של תרופות

להיות עלה רוקד ברוח

ההורים שלי צילמו אותו הרבה מאד יחסית לאותה תקופת ילדותי. אני לא אהבתי להצטלם והייתי מעווה את פני בסתר. כלומר זה לא היה ממש מורגש בצילום ואבל אני הרגשתי את זה, סוג של עווית פנימית שעברה בי כגל בחילה או כעס. כשאני מסתכלת בתצלומים ההם כיום אני מרגישה את העווית הזאת. אני לא אוהבת את הילדה הקטנה שהייתי. את ההסתרה של העווית הפנימית. היא כל כך בולטת בעיניי אבל אף אחד לא הרגיש. הייתי בודדה עד מאד אבל מוקפת הורים, סבתות וסבים, בהשגחה בלתי פוסקת. בשבע השנים הראשונות של חיי הייתי הבת היחידה, זרקורים חזקים האירו את עורי ללא הרף. תחייכי. תעמדי ישר. שמו לי סרט. הבריקו את תלתליי, הלבישו אותי בחצאיות קצרות מדי, אחזו במרפק ידי לכל שהלכתי. שנים רבות למדי אחרי נעשיתי אמנית עצמאית בעיר רחוקה. ציירתי את הילדה ההיא שוב ושוב. העווית הפנימית באה לידי ביטוי בדרכים אחרות, אחת מהן הייתה לצייר על אריזות של תרופות. הילדה המתוקה היפה על ונטולין, על מורפיום, על פרוזק. ציירתי גם הרבה את אמה של אמי. החשש שהלך אחרי משנות ילדותי המוקדמת לאורך השנים- שאהיה כמוה, לוקה במחלת נפש, נלחם בפחד ע"י ציור דמותה שוב ושוב. את סבתי השנייה כמעט ולא הכרתי. אם הייתי יכולה לעורר מתים לשעה ארוכה הייתי מעוררת אותה. שואלת אותה הרבה שאלות. משום מה אני חושבת שהיו יכולות להיות לה תשובות מעניינות. היא הייתה חזקה, שמחה, רחוקה ו"אגואיסטית״ כדבריה של אמי שלא סבלה אותה. היא מתה בשנתה, שנת "צדיקים", בגיל 88 שנחשב בזמנו למכובד מאד. אני חושבת שהיא הייתה מסוג האנשים ש״לוקחים הכל בפרופורציות״ ואני ממש לא דומה לה, לא במראה ולא באורח חייה.
לפני כמה ימים ראיתי פרק בסדרה אווטאר לילדים כביכול. המורה הרוחני מדריך את הנערה הפוטנציאלית לאווטאר איך לעבור דרך מכשולים (שערים עם מעברים צרים מסתובבים). היא מתנגשת בהם שוב ושוב כי היא מלאה רגשות ואש. היא אומר לה "היי כמו עלה רוקד ברוח". נערה אחרת מדגימה את זה והיא מתעופפת לה בקלילות בין השערים המשתוללים. ואני חושבת על הסבתות שלי. אף אחת מהן לא הייתה עלה רוקד ברוח. וגם אני לא. אחת הייתה אדמה ואחת הייתה נהר של סבל. אחת התנגשה בשערים ללא הרף והשנייה לא התעניינה בשערים (כנראה הלכה בדרך אחרת). ואני הייתי עלה ברוח אבל לא ידעתי לרקוד. אולי היה אסור לרקוד.. עפתי נתקעתי. עפתי נתקעתי. עפתי נתקעתי. (חושבת על הקשר בין נתקעתי לניתקתי. כשהעין תיעלם מחיי אולי אצליח באמת לעוף)

כמה עבודות על אריזות תרופות מהשנים 1998-2010

העבודות השתתפו בכמה תערוכות יחיד וקבוצתיות, בספרים ומגזינים שונים, והן חלק מסדרה בת כמה עשרות שכאלה…

Medicine Packages 2.jpg

איריס איריסיה קובליו, 1999, צבעי מים על אופטלגין

*

Medicine Packages 1

איריס איריסיה קובליו, 2000, צבעי מים על רוקסט

*

face 3

איריס איריסיה קובליו, 2010, צבעי מים על פרוזק

 *

17.jpg

איריס איריסיה קובליו, 1998 , צבעי מים על לורסטין

 

*

המבט 5.jpg

איריס איריסיה קובליו, 2010, צבעי מים על אקמול

*

*

*


%d בלוגרים אהבו את זה: