תגית: קיץ

הקיץ מסרב לפנות מקום

הַקַּיִץ מְסָרֵב לְפַנּוֹת מָקוֹם

כָּךְ גַּם הַדְּרָרוֹת הַזַּלְלָנִיּוֹת עַל עַנְפֵי הַדְּקָלִים

הַשָּׁנָה לֹא יִהְיוּ כָּאן תְּמָרִים כְּתֻמִּים

וְסָפֵק אִם יִשָּׁאֲרוּ עֲנָפִים שְׁלֵמִים

רֵיחַ הגוייאבות מְבַשֵּׂר אֶת סֻוכּוֹת

אֲבָל הַשָּׁמַיִם נַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר יְרֻקִּים

אֲנִי שׁוֹמַעַת צוֹצֶלֶת אַחַת מִתּוֹךְ עַנְפֵי הָאֹרֶן הַמְּאֻבָּקִים

זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר

איריסיה קובליו


לפופית

עַל גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא הַמֻּשְׁתֶּנֶת, בְּתֵשַׁע בַּבֹּקֶר,
מַתְחִילָה לַעֲלוֹת מוּעָקַת הַשָּׁרָב
נוֹחַ לִתְלוֹת בּוֹ אֶת הָאַשְׁמָה
כְּשֶׁהַכֶּלֶב שֶׁלִּי מְתַזֵּז בֵּין עֵץ לָעֵץ
אוּלַי הַפַּעֲמוֹנִים הַסְּגֻלִּים
שֶׁנִּמְתָּחִים בַּהַתְרָסָה עַל הַשִּׂיחִים
אֲמוּרִים לְנַחֵם
אֲבָל הֵם לֹא

*

איריס איריסיה קובליו, "לפופית החיצים",  צבעי מים, קיץ 2013

איריס איריסיה קובליו, "לפופית החיצים", צבעי מים, קיץ 20131

*

בשולי הדברים

 

(האם זה נכון לצרף לשיר, שכבר צורף אליו ציור והם עדיין נאבקים לא לתפוס זה את מקומו של זה, דברים שבשולי הדברים?)

 אם קוטפים כמה ענפי לפופית שהסתבכו מעל שיחים ומניחים אותם בקערת זכוכית עם מים, הם נסגרים בערב ושוב פורחים בבקר. כך כמה ימים. ניצניהם מתפתחים והם מסתגלים במהירות לסביבתם החדשה, למרות שאין להם שיח להתלפף עליו.

 יום אחד אכתוב על הקשר שבין כלבי רוח לצופיות.

לפני שנתיים זוג צופיות קיננו אצלי בחצר. בשלב הטלת הבייצים היתה תקלה. יכולתי רק לשער כמה אפשרויות לאן נעלמו הצופיות על ביציהם. השבוע בנו קן לתפארת. כלב הרוח שלי שומר עליו, מגרש את החתול השחור מימין ואת החתול האדום משמאל.  הבקר חשבתי על המסלול שעושה זוג הצופיות מאי שם לקן בחצר שלי וכמה סכנות אורבות במסלול עצמו. ואם יצליחו לבקוע גוזלים ולעוף, יהיה זה נס של טבע. יהיה זה האושר, שבוקע לזמן קצר מדי, פורש כנפיים וחומק מבין עלוות החיים.

 ויום אחד עוד אכתוב על הקשר בין כלבי רוח, צופיות, פרחי ציפור גן עדן, הסחלבים, פרחי קליה, חלילית הטנור והפרליודים ופוגות של באך לפסנתר.

 

סקאיי, כלב הרוח שלי, ישן עמו עלי בפרח קליה, כמו כתם בסחלב, כמו אימא צופית בקן, ומושלם כמו פוגה ברה מזור של באך

סקאיי, כלב הרוח שלי, ישן כמו עלי בפרח קליה, כמו כתם בסחלב, כמו אימא צופית בקן, ומושלם כמו פוגה ברה מזור של באך, יוני 2013

חם ומעיק. עולם החצר הקטנה שלי, הנראה מבעד לחלון הסטודיו הקטן והמופלא שלי, הוא בועה מנחמת בהמולת החדשות המשחירות את דפי האינטרנט. גונבים, מרמים, בורחים, רוצחים, בוגדים, קושרים קשרים מעוררי חלחלה, מענים, יורים ואנשי ציבור מביכים בהבליהם.

 שתבוא עלינו השבת בשלום ותוריד עלינו מעט אור ומרחק מכל אלה

 שבת שלום 

צופית בקן שלה, יוני 2011, הרצליה

צופית בקן שלה, יוני 2011, הרצליה


שיר קיץ

.

 אם לא הייתי יודעת

שזהו קצף של מים מתנפצים על סלע

הייתי חושבת שזו מפולת שלגים זעירה באנטארטיקה

בקצה השביל 

עליו מחליקה מזחלתי

 .

                                 אוגוסט 2012

.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2006


משמשים זו לא רק שמחה

 

משמשים זו לא רק שמחה

קיץ. הידיים עייפות. החום והלחות נדחסים לתוך הגוף בכוח. חודרים לתאים העדינים, המוסתרים היטב מאחורי שגרת הפעילות היומית. מאחורי הרצונות וההצהרות. הידיים כבדות. קיץ.

אפשר לצייר פחד, כאב, כעס, חרדה, נדודי שינה, מרד, קנאה, בהבלטה פיגורטיבית תואמת. פני נערה בהבעה חריפה, צועקת, מניפה דגל מהפכה ומגלה סימני חבלה על גופה החשוף, אפשר לצייר בצבעי אקריליק סמיכים בצבעים שחור ואדום בתנופה אינטנסיבית ומטרידה, אפשר לצייר פצעים זבים באופן ריאליסטי מדוייק להדהים, אפשר לצייר אש אוחזת בעצים או בשיער או בספרים

.

ואפשר לצייר בצבעי מים משמשים ואפרסקים סמוקי לחיים.

ואנחנו יודעים להגדיר היטב: משמשים זה שמחה

קיץ זה חופש

צבעי מים זה ויברטור  לנשים בפנסיה

 

ואיך את מעזה לשים בפייסבוק אקוורלים מכותמים בורוד מתוק וכתום דבש וירקרק רענן וזהב מלכותי וכסף נוצץ רומנטי, כשאישה צעירה מוטחת לקרקע ע"י עשרה גברתנים המייצגים את החוק, יער רחב מוצת ונשרף בדרך הראשית לירושלים, בני אדם מושפלים לא רק בגלל צבע עורם אלא בגלל פרצות בחוקים בארץ בה את חיה, זקנים משותקים וזבים נעזבים בגן ציבורי תל אביבי תחת שמש קופחת, בזמן שמטפליהם עורכים פקניק קולני בצל צאלון לתפארת, והתלמידות שלך מציירות שם אקוורלים

 ועוד.

 ואז תלמידה שלך מספרת על לילות לבנים (ולא הלילות הלבנים של תעשיית  הבידור התל אביבי) ועל אוויר שלא נכנס במלואו לריאותיה בלילות ואין לכך סיבה מדודה, ותלמידה אחרת במערכת יחסים מתמדת עם פולש פנימי ואילו את מדברת אמנות וידייך אוחזות בעיפרון ומכחול כדי לא להתערבב.  והנה במחברת הסקיצות שלך נערמות קערות עם משמשים ואפרסקים, כלאחר יד, כביכול, לכאורה, כי גם את צריכה לנשום בין פעימה לפעימה, להתמיר את רעד ידייך בכתמים בעלי צורה של שמחת קיץ, כי משמשים זו לא רק שמחה, משמשים זו  אולי הישרדות

.

.

.

.

.

.

.

.


%d בלוגרים אהבו את זה: