תגית: קשת

ספינה

אני ספינה מנווטת באוקיינוס. יש לי חמישים ושניים סיפונים בינתיים, בעשרים קומות מעל ומתחת למפלס המים. אני ספינה שטה תחת שמי כוכבים, שמי שמש, שמיים כבדי עננים, שמי קשת כפולה. אני ספינה כבדה וקלילה, אני ספינה ממתכת עם זכוכית עדינה, אני ספינה צבעונית ושקופה. אפשר לראות את כל אשר בתוכה אם מסתכלים בשעה הנכונה. אפשר לעלות עליה, להתארח בחדרי חדריה, אפשר לרדת ממנה במתינות או בקפיצה, אפשר לעקוב אחריה בסירה, אפשר לזנק אל תוכה ממסוק, אפשר לנטוש אותה עם גלגל הצלה, אפשר לחזור אליה בשחייה נמרצת או רגועה. אני ספינת שעשועים, אני ספינת ייסורים, אני ספינת שודדים, אני ספינת טיפולים. יש לי תורן ויש לי עוגן ויש לי מפרש נמתח לגבהים, יש לי צוללת ויש לי חמצן ויש לי כלים שימושיים. ביום שמש אפשר להשתזף אצלי עם קוקטייל תוסס וליום גשם יש לי פינות מחסה עם ליקר שוקולד, ביום רוח נשב מסביב למרק ערמונים וכשיבוא מבול נרד לירכתיים עד ישקטו המים. לפעמים אני ספינה רבת משתתפים ולפעמים אני ספינה חלולה, כרישים מציצים בין הפתחים, חושפים לועות מחודדים, מעטים האמיצים השורדים, מפלסים אתי בחשכה את הדרך. לפעמים אנחנו פוצחים בשירה. אנחנו אפילו לא יודעים שזו שירה, אבל היא מזיזה את הגלים ואת הכרישים ואנחנו עולים ועולים ומתיישרים על קו המים, שבינתיים כבר נעשו כחולים כחולים, וכך לעיניי כל אנחנו שטים ושרים, ופתאום רואים הנה שמש מאירה על אי, בדיוק ממול, מרחק נגיעה. ואנחנו מכינים את עצמנו לאדמה ומטילים עוגן. ותמיד כשאנחנו מטילים עוגן אנחנו מקווים שזו תהיה העוגן האחרונה. אנחנו אוחזים ידיים ועוצמים עיניים ומתנועעים בתפילה ומברכים את האדמה. האדמה הטובה.

.

.

John Marin - The sea


פרושת נוח

.

גָּשׁוּם וְרָעוּם הבוקר

בחלוני

וְהַלֵּב

תֵּיבָה מטולטלת

בְּלִי קֶשֶׁת. בְּלִי יוֹנָה

.

ביום שישי האחרון, אחרי שקיעה, במקום נידח אחד, עלתה על גדותיה תיבתו של נוח, על גשמיה, רעמיה, טלטוליה, חרדותיה, תקוותיה

היינו בפרשת נוח, כמו בכל העולם המקושר להתבוננות הזאת. מה זה אומר לכם "נוח" הוא שאל בקולו הרך ומיד נשמעו כמה מילמולים בודדים (אנחנו כל כך מעטים, שאפשר לספור אותנו במבט אחד): קשת, מבול, יונה, עלה של זית…

ובשבילי תיבת נוח זה

זוגות זוגות.

הספר הזה:

ליווה את ילדותי סחופת התמונות בעיקר. אני זוכרת את עצמי סופרת שוב ושוב: שתי זברות, שתי ג'ירפות, שני פילים, שני קופים, זכר ונקבה ברא אותם

וולט דיסני ניסה כהרגלו להכניס קצת הומור. פה ושם מתפרעים הזוגות, עושים פרצופים מצחיקים, דוחפים, אבל מאד זוגיים. תיבת נוח בשבילי  זו זוגיות

וביחד עם קולו הממיס, מיד ניקוו דמעות בעיניי המוסתרות מאחורי משקפיים ונישאתי על כנפי ערפילי הבדידות בחלל בית התפילה המאולתר

זוגיות. זוגות זוגות

וחשבתי מהו זוג.  אולי הכוונה היא לצמד הניגודים המאפיין את המציאות הזו: הטוב והרע, הנקי והאשם, העוקץ וההרמוני, הצורח והלוחש, התשוקתי והנזירי, וכו', ושאולי הבחירה של בורא עולם היתה לא לוותר על עולם הניגודים הזה, על המציאות, אלא לכנס אותה כפי שהיא בתוך התיבה המיטלטלת, להעביר אותה, את המציאות הניגודית, גם לעולם הבא, שאחרי המבול ההרס

וכך, כשמסתיים המבול והצמדים נפלטים מתוך התיבה, הם ממשיכים כהרגלם בעולם

והעולם שנהרס וקם, כמנהגו נוהג

כמה עצוב


%d בלוגרים אהבו את זה: