תגית: ראש השנה

שלושה, לימים הנוראים

1.
אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת קְרִיאַת הַצּוֹצֶלֶת
בַּחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה שֶׁנּוֹתְרָה מִשִּׁפּוּץ הַפַּארְק
עַל יַד בֵּית הַכְּנֶסֶת הַתֵּימָנִי הַקָּטָן
שֶׁתָּמִיד חָסֵר בּוֹ מִנַּיִן
חָשַׁבְתִּי עַל הַסְּנָאִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָבִיאוּ מֵאָמֶרִיקָה לְהֶרְצְלִיָּה
כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֶת הַבַּלּוּטִים מֵהָעֵצִים הַחֲדָשִׁים
שֶׁשָּׁתְלוּ לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל
וּכְשֶׁדָּרַכְתִּי עַל פְּרִי אֶחָד שֶׁנָּשַׁר לְרַגְלַי
נִזְכַּרְתִּי בָּאֱלֹהִים
אֵיךְ הוּא תָּמִיד מִסְתַּלֵּק וְנֶעֱלָם לִי בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה
בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ וְאַהֲבָתוֹ
 
אוּלַי רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לָדַעַת שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ
כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵל אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂיאוֹ
 .
 2.
 "מִנַּיִן מִנַּיִן"
צוֹעֲקִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה
בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַשְּׁכוּנָה שֶׁלִּי
עַל יַד בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן
שֶׁחָבוּי בַּחֻרְשָׁה שֶׁשָּׂרְדָה
שֶׁבְּשׁוּלֵי הַפַּרְק הֶחָדָשׁ
אַף אֶחָד לֹא עוֹצֵר בַּשָּׁעָה הַסּוֹאֶנֶת הַזּוֹ,
כְּשֶׁכֻּלָּם חוֹזְרִים הַבַּיְתָה, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה
חוּץ מִמַּחְשַׁבְתִּי
שֶׁנֶּעֱצֶרֶת לְרֶגַע בַּכְּמִיהָה
לוּ הָיִיתִי גֶּבֶר
וּלְאַחֲרֶיהָ מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה
מַזָּל שֶׁאֲנִי בְּעֵינֵיהֶם שְׁקוּפָה
וִיכוֹלָה לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל, מַמָּשׁ בַּכְּנִיסָה
וְלִכְתֹּב שִׁיר עַם כְּנָפַיִם
וְאָז לְהַרְקִיעַ
מֵעַל צַמְּרוֹת הַחֻרְשָׁה הַיְּשָׁנָה
אֶל הַמְּרוֹמִים שֶׁכְּבָר הֶאֱפִילוּ
 .
3.
עוֹד מְעַט, כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם יַוְרִידוּ
אֵצֵא לְצַלֵּם אֶת שְׁבִיל עֲצֵי הַבַּלּוּטִים שֶׁל הַפַּארְק הֶחָדָשׁ
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְצָרֵף תְּמוּנָה
לַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי אֶתְמוֹל
בִּזְמַן שֶׁיָּצָאתִי קְצָת לְהִתְאַוְרֵר
אַחֲרֵי שָׁעוֹת בִּלְתִּי סְפוּרוֹת בַּמִּטָּה
בִּגְלַל פְּרִיצַת דִּיסְק 
שֶׁהִפְצִיעַ בעקבות אִמּוּן מֻגְזָם וּוַדַּאי בַּיּוֹגָה
הָיָה זֶה לִפְנֵי שָׁנָה, וּכְמוֹ עַכְשָׁו, עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה
שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל נִסְיוֹנוֹת כּוֹשְׁלִים
כי הַפַּעַם
יוֹגָה כֵּן וּבְהֶחְלֵט תָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה
וְכֵן כֵּן תַּחְזִיר אַהֲבָה
הָאַהֲבָה חָזְרָה (הִתְאַמַּנְתִּי, לֹא אֲסַפֵּר כַּמָּה, שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה )
אַךְ הַגְּאֻלָּה חָרְצָה לָשׁוֹן וּפָסְעָה לְאָחוֹר
בִּכְאֵבִים  שֶׁנָּשְׁכוּ לְפֶתַע, כְּמוֹ נָחָשׁ, עֶרֶב שַׁבָּת  אֶחָד, בְּדִיּוּק כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי
שֶׁאוּלַי זֶה הַזְּמַן כְּבָר לְהַתְחִיל לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת
(הַדִּיסְק שֶׁנִּפְרַץ הוּא הָאַחֲרוֹן הַשְּׂמָאלִי שֶׁאַחְרַאי עַל הַיְּכֹלֶת לְהַרְפּוֹת)
לֹא הִדְלַקְתִּי אֲבָל
הָלַכְתִּי , עִם כָּל לַהֲקַת הַכְּאֵבִים הַמְּיַלְּלִים, לְבֵית כְּנֶסֶת
וְיָשַׁבְתִּי בְּעֶזְרַת  נָשִׁים וּמִלְמַלְתִּי בַּדְּמָעוֹת שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי 
לֶאֱלֹהִים
וֶאֱלֹהִים 
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ הוּא מַגִּיעַ, אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת לְהַרְגִּישׁ
כְּשֶׁהוּא מְפַנֶּה אֶת גַּבּוֹ
וּמֵקִיא עַל כָּל בְּהִירוּת שֶׁמִּתְגַּלָּה בִּמְלוֹא גַּאֲוָתָהּ, לְשָׁעָה, יוֹמַיִם וְאוּלַי לְחָדְשַׁיִם
וַאֲנִי גַּם יוֹדַעַת שֶׁגַּב גַּם הוּא חֵלֶק מֵאֱלֹהִים, לֹא רַק פָּנִים מַזְמִינִים,
וְאוּלַי כְּשֶׁמַּפְנֶה אוֹתוֹ, הוּא דַּוְקָא מַזְמִין לַעֲלוֹת עָלָיו
וְלִרְכֹּב  עַל אֲחוֹרָיו 
לְשָׁמַיִם גְּבוֹהִים וּמֻפְלָאִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁאִפְשֵׁר
אֵי שָׁם, מֵעַל עֲצֵי הַבַּלּוּטִים
אַחֲרֵי שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה
אַחֲרֵי שְׁמֵי עֶרֶב הַחַג
אַחֲרֵי שֶׁנִּגְמֶרֶת הַשָּׁנָה
וּמִתְהַפֶּכֶת כְּמוֹ קְעָרָה
.
.
סוף אלול, ערב תשרי
2012

%d בלוגרים אהבו את זה: