תגית: שיר

איילה

.

אַיָּלָה בִּשְׂדֵה הַצִּרְצָרִים

שׁוֹתָה טַל עִנְבָּלִים

עַל גַּבָּה

קוּקִיָּה

קוּ הִיא כָּאן

קוּ

הִיא כְּבָר לֹא

אַיָּלָה אֲהוּבָה

עָנָן שֶׁל גֶּשֶׁם

לְקָחָהּ

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, יוני 2015

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, אוסטריה, יוני 2015

*
A doe at a field of crickets

Drinking the bells dew

Above her back

A Cuckoo

Cu she is here

Ckoo

She disappear

Beloved doe

Rain cloud

Took her view

*


מכאן

מִכָּאן

אני רוֹצָה  לִרְאותֹ

אֵיךְ הַחֶלְקָה הָאֲפֹרָה

מַסְגִּילָה

וְאָז מַוְרִידָה לְכָךְ יִדָּרְשׁוּ  כַּמָּה שָׁבוּעוֹת

וְאוּלַי שָׁנִים

אוֹ עִדָּנִים

נווה שלום, 30 ינואר 2015

איריס איריסיה קובליו, שקדיות, נווה שלום, פברואר 2014. צבעי מים

איריס איריסיה קובליו, שקדיות, נווה שלום, פברואר 2014. צבעי מים

*

תודה לטנזין פלמו על הרטריט  המתוק מכל מתוק, בנווה שלום, בסוף השבוע שחלף

*

קישור לפוסט שכתבתי לפני כשלוש שנים בעקבות הספר אודות הנזירה טנזין פלמו "מערה בשלג"


פוסט שמתחיל במחיקה, ממשיך במוניטור ומסתיים בגן

מנסה לעשות תרגיל. להסביר לעצמי שכאן בלוג. סקיצות. לא מחייב. תמיד אפשר למחוק. וזו הבעיה. הנטיה למחקנות. אני לא ממש מוחקת, אלא מסירה מהרשת. מסירה מהמסך. טומנת בתיקיות. מסירה את התיקיות מהלוחות הגלויים. לפעמים מהמחשב כולו. שומרת בדיסק און קי. שמה בקופסא. ואת הקופסא בתוך קופסא אחרת. ואת האחרת במגירה. שבמחסן. לפעמים מכפילה. אחת מטילה בים. ים. ים.

אקריליק על בד

אקריליק על בד

כשהים מפסיק להיות ים והופך להיות מוניטור.

אקריליק על בד

אקריליק על בד

פעם השתתפתי בסדנת איי אם "מתקדמים". כל אחד קיבל סטיקר. שלי היה "מחבלת בהצלחה". הייתי צעירה מאד. היה לי לא נוח עם האמיתה הזו. עם השנים ראיתי איך המנגנון הזה מפעיל אותי. חיית חוף. הולכת לצדדים. הולכת קדימה. הולכת לאחור. מזנקת. נופלת. צועקת מהתחתיות בחצי קול. נוסקת

אקריליק על עץ

אקריליק על עץ

חוזרת לרגע לאי גן העדן. לפעמים געגועים כה חריפים עם כאב אחוז במעטפת הלב. מה שהיה לא יהיה. אבל הצלילות. והצלילים. זיכרון מאהבה גדולה. נפגשתי בה, בחלקיק מצאצאיה לפני שבוע.

אקריליק על עץ

אקריליק על עץ

וחזרת לכאן. העכירות מצטיירת יותר טוב מהצלילות. האפרוריות מחסלת כל פרספקטיבה. את האופק האינסופי אי אפשר לתאר ממש. הכל הופך לסיסמסוגרף הנפש

אקריליק על בד

אקריליק על בד

מה רציתי להגיד? שאם לא הייתי חיה בעכירות מאובקת, מייבשת, עם הבזקים צלולים עזים הבוקעים כקרניים מבין ענני החיים הכבדים והמעיקים בארץ הזו, אולי לא הייתי מסוגלת באמת לצייר. או לא היה בי הצורך לצייר. כי צלילות מתמשכת היא פלא שמעבר לכל תיאור. ואיך אפשר להפוך את הירח שחותך במדויק בים השחור (אכן בים השחור) לחותך גם בשמיים של הנפש. אולי להחסיר אותו. להחסיר אותו כך שלא ישאב אותי שוב מכאן 10259836_10205944240469936_4594306236212445634_n למקום הלא נכון * אתמול מישהו אמר בטלוויזיה שאין בחירה שגוייה. כן. מסכימה. לא. לא מסכימה. גם אם למדנו מהסבל-  הצלקות חרוצות על פני הגוף הפיזי. הגוף הנפשי. אולי רק ברוח הן מתפוררות והופכות ל כלום. שיר מהספר שלי" מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" *

לַצַּלָּקוֹת יֵשׁ נְטִיָּה לְהִתְעוֹרֵר

בְּפִתְחוֹ שֶׁל גַּן

אַתְּ מְנַסָּה לוֹמַר דָּבָר

וְהַמִּלִּים מִתְהַפְּכוֹת לַצַּד הַשֵּׁנִי

קוֹלֵךְ נִשְׁמָע כְּלַעַג הָעוֹרְבִים

*

ובמוניטור, או הסיסמוגרף, גן וים הם אותו הדבר בעצם

* אפשר לראות בקישור הזה לפייסבוק שלי את ציורי הים בפריסה


הפינצטה, הפח והיד החומלת

 

*

Iris Kovalio, Digital  Iphone painting, 2013

Iris Kovalio, Digital Iphone painting, 2013

*

תמיד ההתלבטות הזאת, האם להפריד בין כתיבת שירה לכתיבה "בלוגית", בין כתיבה אישית "ללא רגשות האשם", לבין כתיבה מהוקצעת, מורתית, משפחתית, כתיבה של "בעלת בית". האם להפריד בין אמנות לטקסטים, בין אמנות דיגטאלית עכשווית, לבין רישום הנד-מייד סיזיפי שנעשה אי שם בקנדה הרחק מחיי כפי שהם נראים מכאן.

ופעם התלבטתי האם להפריד בין היותי מורה ליוגה לבין היותי אמנית. והפרדתי. וגם סגרתי את האמנות לזמן מה. אולי ארוך מדי. ופעם, לפני עשרים שנה, התלבטתי האם להפריד בין חיי המוצהרים כמוסיקאית לבין התשוקה המוסתרת לצייר. המורים של פעם נזפו בי לא פעם ולחצו לבחור.

בחרתי. ואז בחרתי באחר. ובגדתי במוריי האהובים מהאקדמיה למוסיקה בירושלים למשל, שאם היו קוראים את זה עכשיו היו מחייכים, כי הם לא באמת היו אלה שאמרו לי לבחור, אלא רגשות האשם שאותם אני נושאת ממקום למקום, מבחירה לבחירה, הם החברים הכי טובים שלי, הם המכחולים שלי, הם האצבעות שלי שמפעילות את ציורי האייפון, שמקלידים מילים, שתולשים שיער מיותר, שממיינים חלומות, מי למחברת המשאלות ומי לפח הווירטואלי או הממשי, זה שעשוי מנצרים, מצופה בשקית, שעומד מתחת לשולחן העבודה בחדריי המשתנים תדיר.

והפח- מקום בו הכל מתערבב ואין בו הפרדה משום סוג, והוא לא "אקולוגי" והוא לא ישמור על כדור הארץ, ויהיו בו שברי זכוכית ופלסטיקי אקריליק ופליטות פה, ויהיו בו נייר ודבק ושיער גזור, ויהיו בו אהבות אסורות ותשוקות מותרות, ויהיו בו סמי הרגעה ופרחים שנבלו, ויהיו בו ההישגים והכישלונות, היופי והבוז, המורים השתלטנים והמורים המאפשרים, פעמוני האלוהים וסכיני הגיהינום, הילדים המתרפקים והילדים העוזבים                          אלו שילדתי ומי שלא

*

Iris Kovalio, Digital Iphone painting, 2013

Iris Kovalio, Digital Iphone painting, 2013

*

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, 2011

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, 2011


צופית הבודהי

*

הַצּוּפִית מָצְאָה אֶת הַבּוּדְהִי*

עַל קְצֵה עֲנַף פָּסִיפְלוֹרָה בַּגַּן

רַק רֹאשָׁהּ מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ

עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת לִרְוָחָה

הֶעָנָף מִתְנַדְנֵד בְּרוּחַ קַיִץ קַלָּה

אַךְ הִיא לֹא

מִתַּחַת לַעֲנַף שֻׁלְחַן תְּכֵלֶת עִם שְׁלוֹשָׁה כִּסְּאוֹת

וַעֲצִיצֵי שָׂרַךְ וּפֶּטוּנְיוֹת תְּלוּיִים נִדְמִים כְּמַפְרִידִים בֵּינִי וּבֵינָהּ

אוּלָם אֵלּוּ רַק מַחְשָׁבוֹת

זְמַן הַנִּרְאֶה כְּשָׁעָה מֻקְצֶבֶת

אֵינוֹ אֶלָּא נְקֻדַּת מַבָּט

שְׁתֵּינוּ עֲצוּרוֹת

בִּנְשִׁימָה  אַחַת

*צופית הבודהי

*בודהי- עץ הבודהי תחתיו מצא בודהא את ההארה.


לפופית

עַל גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא הַמֻּשְׁתֶּנֶת, בְּתֵשַׁע בַּבֹּקֶר,
מַתְחִילָה לַעֲלוֹת מוּעָקַת הַשָּׁרָב
נוֹחַ לִתְלוֹת בּוֹ אֶת הָאַשְׁמָה
כְּשֶׁהַכֶּלֶב שֶׁלִּי מְתַזֵּז בֵּין עֵץ לָעֵץ
אוּלַי הַפַּעֲמוֹנִים הַסְּגֻלִּים
שֶׁנִּמְתָּחִים בַּהַתְרָסָה עַל הַשִּׂיחִים
אֲמוּרִים לְנַחֵם
אֲבָל הֵם לֹא

*

איריס איריסיה קובליו, "לפופית החיצים",  צבעי מים, קיץ 2013

איריס איריסיה קובליו, "לפופית החיצים", צבעי מים, קיץ 20131

*

בשולי הדברים

 

(האם זה נכון לצרף לשיר, שכבר צורף אליו ציור והם עדיין נאבקים לא לתפוס זה את מקומו של זה, דברים שבשולי הדברים?)

 אם קוטפים כמה ענפי לפופית שהסתבכו מעל שיחים ומניחים אותם בקערת זכוכית עם מים, הם נסגרים בערב ושוב פורחים בבקר. כך כמה ימים. ניצניהם מתפתחים והם מסתגלים במהירות לסביבתם החדשה, למרות שאין להם שיח להתלפף עליו.

 יום אחד אכתוב על הקשר שבין כלבי רוח לצופיות.

לפני שנתיים זוג צופיות קיננו אצלי בחצר. בשלב הטלת הבייצים היתה תקלה. יכולתי רק לשער כמה אפשרויות לאן נעלמו הצופיות על ביציהם. השבוע בנו קן לתפארת. כלב הרוח שלי שומר עליו, מגרש את החתול השחור מימין ואת החתול האדום משמאל.  הבקר חשבתי על המסלול שעושה זוג הצופיות מאי שם לקן בחצר שלי וכמה סכנות אורבות במסלול עצמו. ואם יצליחו לבקוע גוזלים ולעוף, יהיה זה נס של טבע. יהיה זה האושר, שבוקע לזמן קצר מדי, פורש כנפיים וחומק מבין עלוות החיים.

 ויום אחד עוד אכתוב על הקשר בין כלבי רוח, צופיות, פרחי ציפור גן עדן, הסחלבים, פרחי קליה, חלילית הטנור והפרליודים ופוגות של באך לפסנתר.

 

סקאיי, כלב הרוח שלי, ישן עמו עלי בפרח קליה, כמו כתם בסחלב, כמו אימא צופית בקן, ומושלם כמו פוגה ברה מזור של באך

סקאיי, כלב הרוח שלי, ישן כמו עלי בפרח קליה, כמו כתם בסחלב, כמו אימא צופית בקן, ומושלם כמו פוגה ברה מזור של באך, יוני 2013

חם ומעיק. עולם החצר הקטנה שלי, הנראה מבעד לחלון הסטודיו הקטן והמופלא שלי, הוא בועה מנחמת בהמולת החדשות המשחירות את דפי האינטרנט. גונבים, מרמים, בורחים, רוצחים, בוגדים, קושרים קשרים מעוררי חלחלה, מענים, יורים ואנשי ציבור מביכים בהבליהם.

 שתבוא עלינו השבת בשלום ותוריד עלינו מעט אור ומרחק מכל אלה

 שבת שלום 

צופית בקן שלה, יוני 2011, הרצליה

צופית בקן שלה, יוני 2011, הרצליה


קולם של הטווסים

*

מִזְּמַן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת טַוָּסֵי הַלַּיְלָה

אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁחִסְּלוּ אוֹתָם

כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבּוּגֶנְוִילְיָה לְשִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים

אֶת שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים אוּלַי אוּכַל עוֹד לְהַצִּיל

אֲבָל אֵיךְ אוּכַל לְהַחְזִיר אֶת קוֹלָם הַכָּחֹל שֶׁל הַטַּוָּסִים

בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים

*

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2008

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2008


שני שירי סיגלון

*

1.

בְּכָל מָקוֹם  הַסִּגָּלוֹן שׁוֹפֵךְ פְּתִיתִים

גַּם כָּאן, בַּגִּנָּה הַמְּקוֹמִית הַשְּׁכוּחָה

אֲבָל אֶת הָרַעַל הָעוֹנָתִי הֵם לֹא שָׁכְחוּ

אֶתְמוֹל מֵתָה כָּאן כַּלְבָּה

.

2.

אֵין יֹפִי בְּלִי צֵל

גַּם פְּרִיחָה לְלֹא עָלִים

מְנַקֶּדֶת אֶת הַדֶּשֶׁא תַּעְתּוּעִים

שִׂמְלָה סְגֻלָּה יְרֻקָּה

מְחַפֶּשֶׂת קָרְבָּן לְאֵל הָאָבִיב

*

סיגלון


*

*

לְחָמֵשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר

יֵשׁ צֶבַע שֶׁל טַוָּס

יָרֹק עָמֹק סָגֹל אִינְדִּיגוֹ

נִרְדֶּמֶת טֶרֶם יֵעָלֵם

*

mirabai_and_her_joyous_bhakti


לילה. שלושה שירים

*

אֵיךְ לְתָאֵר אֶת הַכָּחֹל שֶׁמִּתְפּוֹרֵר בַּחֹשֶׁךְ

אוֹ אֶת הִתְרַחֲבוּת הָעֲנָנִים הַמַּשְׁחִירָה

הָעֵצִים בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה כִּגְלָדִים

הוֹלְכִים וְנֶעֱלָמִים בָּאֹבֶךְ 

הַשֵּׂעָר סוֹמֵר אֲבָל הָעוֹר לֹא יוֹדֵעַ

אִם חֹרֶף אוֹ קַיִץ אוֹ חֲלוֹם

אֲנִי רוֹכֶסֶת מְעִיל עַד קְצֵה הַכּוֹבַע

וּמַקְשִׁיבָה לִפְעִימוֹת הַלֵּב

לָמָּה הוּא מַכֶּה בִּי וְצוֹעֵק

*

 

יוֹצֵאת לְרֶגַע

לִגְנֹב אֶת הַלַּיְלָה

סוֹפֶרֶת נְשִׁימוֹת

אַרְבַּע שׁוֹאֶפֶת שְׁמוֹנֶה נוֹשֶׁפֶת

מַקִּיפָה שׁוּרַת בִּנְיָנִים

וְחוֹזֶרֶת

הַמִּטְבָּח מוּאָר, שָׁכַחְתִּי לְהוֹרִיד וִילוֹן

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

אִם מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן

מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן

נִכְנֶסֶת פְּנִימָה

*

 

אִירִיסְיָה  מְטַיֶּלֶת בַּשָּׁמַיִם

הָאֵם הָיְתָה זוֹ שָׁעָה אוֹ שָׁנָה

אוֹ פֶּרֶק חַיִּים

הַכּוֹכָבִים לֹא מְגַלִּים

וְגַם לֹא מִסְפְּרֵי הַבָּתִּים

וְהָרוּחוֹת נוֹקְפוֹת

לְעִתִּים עֲדִינוּת

לְעִתִּים מְפָרְקוֹת

*

איריסיה קובליו, אקוורל, 2007

איריסיה קובליו, אקוורל, 2007


%d בלוגרים אהבו את זה: