תגית: תאנה

לישון עם פרחים, לוסיאן ואני

אתמול בשיעור ציור מצאתי בספרית הסטודיו בו אני מלמדת ספר רישומים של לוסיאן פרויד. חלק מהרישומים לא הכרתי. אחד הדהים אותי במיוחד

Lucian Freud

מיד חשבתי על הציור שמלווה את כותרות הבלוג הזה:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

ציירתי אותו ב 31 לדצמבר 2009. קראתי לו "לישון עם אמריליוס" והוא היה נשיקת החצות שלי, חצות ההתפקחות של חיי.

ליד הרישום הזה מצאתי עוד רישום:

Lucian Freud

עלה התאנה של לוסיאן חושף עין אחת משתוממת

ואז נזכרתי בציור הזה שלי

Iris Kovalio, Zman Trufot, watercolors on medicine package, 2008

ובעבודה הזו שלי:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

וכמה שאני אוהבת, בנוסף לשושנים והיביסקוסים, נרקיסים. הנה הנרקיסים של לוסיאן:

Lucian Freud

והנה אני, אחרי הצפה בשדה נרקיסים שלא מן העולם הזה, בעולם אחר שכבר נמחק ואיננו:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

והנה עיני אישה של לוסיאן פרויד, שאולי איבדה זה עתה את תמימותה או את אהבת חייה:

Lucian Freud

והנה העבודה הזו שלי, שכבר נמחקה ואיננה:

ועוד ציור נפלא של לוסיאן:

LucianFreud-Girl-in-Bed-1952

הפעם בלי פרחים.

אז אני מביאה את הפרח:

Iris Kovalio, The Endlrss Rose, watercolors, 2011


רשימת קיץ הזויה

זוג צופיות בונות קן בחצר שלי. הוא, צבעוני, מבריק, דקיק ומרצד, יושב על ענף גבוה ומסמן אשרות כניסה ויציאה, היא, אפרפרה, שמנמנה וחרוצה, טסה מצד לצד, בפיה זרדים קטנים, בונה במהירות שלא תיאמן מקום מכיל להטלה. יומיים קודם שניהם באו לשתות מציפור גן העדן שבאגרטל הסלון. ככה נכנסו, ללא מורא, בזמן שציירתי אפרסק

 ואז ישנתי כי היו צהרים חמים כשהטלפון צילצל: איריס, מה נשמע, איך את, איך עוברים עליך הימים האלה, חם, נכון? אני כבר משתמשת במזגן בלילה ואיך זה אצלך, מדברת מנדי, את זוכרת, מנדי מהגלריה, כן, אולי תבואי, תראי מה את עושה היום, אולי בעצם אני אבוא אליך, נשתה קפה עם גלידה, פתחו לידנו קונדיטוריה עם אקלרים נהדרים, אני אביא, איזה צבע את מעדיפה, את עדיין מציירת על תרופות? …אז את רוצה להיפגש? שאלתי, כן, בטח, אני אצלצל אליך עוד פעם ונקבע והיא סגרה. המשכתי לישון. בטח חלמתי. כשהתעוררתי לגמרי, אחרי שעה, בדקתי בטלפון ואכן היה צלצול ממנדי (שם בדוי)

 ועכשיו הוא לא רוצה אותי. כלומר בסוף שבוע. כי הוא רוצה להתנזר וסוף השבוע מיועד לשינה משותפת, או לפחות לאשליה של זוגיות, אבל הוא כן רוצה לפגוש אותי במסעדה ולא לתת לי לגעת בו, אפילו בקצה הברך, וכשאכנס למכונית בוכה הוא יסובב את הגב וילך מבלי להפנות מבט לאחור, ולפעמים יכתוב: את הרי יודעת שאני אוהב אותך תמיד, ולפעמים, מילה אחת, קרה יותר מקרח משונן. נקודה.

 ובינתיים אני מציירת אפרסק. מנגו. דובדבנים. משמשים. ענבים. תאנה פעורה. עץ התאנה הגיע לחצר שלי, לפני שנתיים, עם ששה עלים, ששת העלים נשרו בחורף הראשון. צמחו שישה באביב השני. שישה נשרו בחורף השני. צמחו שישה באביב שלאחריו. עכשיו קיץ. ואני יודעת. התאנה הזו לשישה נועדה. ולא לפרי. או גובה. או צל מנחם

 את תהי הצל המנחם, אמרה לי ע', את כבר, והנה, איפה, הם מתקבצים כאן לשבת, בקיץ הזה, רק פתחי זרועות, רוח קלילה, שקופה, ענבלית נושבת על פלגי מים, מרשרשים המכחולים באדוות צבעי חיים, זוכרת שחלמת פעם להיות מתקנת ציורים? הנה נהרות זורמים בתכלת והם, הם רוקדים איתך, כמה פז, וזהר ופלא, ודמעות גיל וחרוזים וכל יפעת ימים וחמדת הלב, זוכרת את משאלת הסימנים, הנה ימים באים ימים באים ימים באים, שרה לי ע' בין העלים

ניר סגל, מגזרת עלים, 2009

 


%d בלוגרים אהבו את זה: